Home חוק השיפוט הצבאי חוק השיפוט הצבאי - עבירות וענשים

כתבות תוכן

עורך דין צבאי
חוק השיפוט הצבאי - עבירות וענשים PDF הדפסה דוא
נכתב ע"י חוק השיפוט הצבאי   
שבת, 25 יולי 2009 23:40

חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955


ס"ח תשט"ו, 171; תשי"ח, 122; תשכ"ג, 120; תשכ"ד, 148; תשכ"ט, 193; תש"ל, 18; תשל"ב, 40; תשל"ד, 1281; תשל"ה, 198; תשל"ז, 43; תשל"ח, 68161; תשל"ט, 1089; תשמ"א, 72; תשמ"ב, 2238; תשמ"ג, 44; תשמ"ו, 172; תשמ"ז, 84152; תשמ"ח, 66; תשנ"א, 116178; תשנ"ג, 5086; תשנ"ד, 266358; תשנ"ו, 109147172302351366; תשנ"ז, 125; תשנ"ח, 6278144199; תש"ס, 152; תשס"ב, 244417486514597; תשס"ג, 202; תשס"ד, 1016290290325329450482.


חלק ב' – עבירות וענשים
פרק ראשון: אחריות לעבירה

תחולת חוק העונשין
[תיקון: תשמ"ז-2, תשנ"ח-2]

17.

מבלי לגרוע מהוראות סעיף 541, יחולו לגבי עבירות צבאיות הוראות פרק א' ופרק ב' בחלק המקדמי והוראות חלק א': כללילחוק העונשין התשל"ז-1977, בתיאומים המחויבים לפי הענין.

[תיקון: תשנ"ח-2]

18.

בוטל.

סייג לצידוק מטעמי הכרח או צורך

19.

חייל שעבר עבירה כדי להגן על חייו או גופו, או על חייו או גופו של אדם אחר, או על ערך כל שהוא, לא ישמש הדבר, על אף האמור בכל דין אחר, עילה לפטור מאחריות פלילית או למחילת העונש, אם לפי הנסיבות שבהן נעברה העבירה הוא היה חייב להקריב את החיים, הגוף או הערך.

צידוק נוסף

20.

צידוק הוא לחייל, אם המעשה שעשה והמהווה עבירה נעשה כדי למנוע מרידה בצבא או המשכתה או כדי למנוע בשעת פעולה קרבית סירוב לקיים פקודה מוסמכת הנוגעת לאותה פעולה או אי קיום פקודה כזאת, ובלבד שאי אפשר היה למנוע אלה בדרך אחרת, ושבעשייתו לא עבר את המידה הדרושה לאותה מטרה.

טיפול רפואי בחייל על כרחו
[תיקון: תשכ"ד]

20א.

(א)

אישרו שני רופאים בכתב כי טיפול רפואי דרוש כדי להציל את חייו של חייל או כדי למנוע החרפה תכופה של מחלתו או נזק אחר לבריאותו שאינו ניתן לתיקון, או כדי לחסנו מפני מחלה, מותר לתת את הטיפול הרפואי לחייל גם על כרחו; אולם לא יבוצע ניתוח בגופו של חייל על כרחו אלא בתנאי קרב או בתנאי חירום דומים.

(ב)

בתקופת לחימה, בתנאי קרב או בתנאי חירום דומים, מותר לתת את הטיפול הרפואי כאמור בסעיף קטן (א) גם אם האישור חתום על-ידי רופא אחד בלבד, וגם אם האישור ניתן בעל-פה, ובלבד שייערך בכתב מיד כשהתנאים יאפשרו זאת.

(ג)

טיפול רפואי שניתן לחייל באישור כאמור בסעיף זה, רואים אותו לענין כל דין כאילו ניתן בהסכמתו של החייל אפילו ניתן על כרחו.

פרק שני: ענשים

דירוג הענשים

21.

אלה הענשים שבית דין צבאי רשאי להטיל בגבולות סמכותו על עבירה צבאית, וסדרם מן הקל אל החמור:

(1)

כל עונש מן הענשים המשמעתיים המנויים בסעיף 22;

(2)

קנס;

(3)

מחבוש;

(4)

הורדה בדרגה;

(5)

מאסר לתקופה קצובה;

(6)

מאסר עולם;

(7)

עונש מוות.

ענשים משמעתיים
[תיקון: תשל"ח]

22.

אלה הענשים המשמעתיים: אתראה, ריתוק למחנה או לאניה, נזיפה ונזיפה חמורה.

תקופת ריתוק ומחבוש
[תיקון: תשל"ח-2]

23.

עונש ריתוק למחנה או לאניה או עונש מחבוש לא יעלו על שלושים וחמישה ימים.

ברירת ענשים וצירופם
[תיקון: תשכ"ד]

24.

מי שנתחייב בבית דין צבאי על עבירה צבאית, רשאי בית הדין להטיל עליו את העונש שנקבע לה בחוק זה או עונש קל יותר, מתוך המפורטיםבסעיף 21 וכן הוא רשאי לצרף לכל עונש גם ענשים קלים יותר כאמור.

עונש על עבירה שאיננה עבירה צבאית
[תיקון: תשל"ה, תשנ"ד, תשס"ד-4]

25.

(א)

מי שנתחייב בבית דין צבאי על עבירה שאינה עבירה צבאית, רשאי בית הדין להטיל עליו עונש שבית המשפט היה מוסמך להטילו על אותה עבירה, וכן אחד או יותר מן העונשים המפורטים בסעיף 21(1)(3) אם קבוע לעבירה עונש מאסר, ו-(4); הטיל בית הדין עונש כאמורבסעיף 21(3) לא יעלו תקופות המאסר והמחבוש יחד על תקופת המאסר הקבועה לאותה עבירה.

(ב)

בוטל.

(ג)

על אף האמור בסעיף קטן (א), מקום שנקבע לעבירה לפי פקודת התעבורה, או לעבירה לפי חיקוק אחר הנוגע לתעבורה, עונש מסויים כעונש חובה, יטיל בית דין צבאי עונש כאמור באותו חיקוק. האמור בסעיף קטן זה אינו בא לגרוע מסמכותו של בית דין צבאי להטיל גם אחד או יותר מן העונשים המפורטים בסעיף 21.

דירוג ענשים מסויימים

26.

לענין סעיף 25 –

(1)

רואים את הענשים המנויים בסעיף 21 פסקאות (1)(2) ו-(4) קלים מעונש מאסר לתקופה כל שהיא;

(2)

רואים מחבוש כעונש קל ממאסר כשתקופת המחבוש אינה עולה על תקופת המאסר.

הורדה בדרגה בעקבות עונש מאסר או עונש מוות
[תיקון: תשכ"ד]

26א.

הטיל בית דין צבאי על נידון, שהוא בעל דרגה, אחד הענשים המנויים בסעיף 21(5)(6) או (7), יחליט בית הדין גם אם להטיל עונש הורדה בדרגה וינמק את החלטתו.

גירוש מהצבא
[תיקון: תשל"ז]

27.

חייל שדרגתו אינה למטה מסמל והוא נידון על ידי בית דין צבאי על עבירה שדינה מאסר, רשאי בית הדין להטיל עליו עונש גירוש מהצבא נוסף על העונש הקבוע לאותה עבירה או במקומו.

תוצאת גירוש מן הצבא

28.

גירוש מן הצבא גורר אחריו גם שלילת הדרגה הצבאית של הנידון.

שיעור קנס
[תיקון: תשמ"א]

29.

קנס המוטל על עבירה לפי חוק זה לא יעלה על עשרים שיעורים של שכר יסוד חדשי של טוראי בשירות חובה, כפי שהוא בשעת הטלת העונש; אולם אם הנדון הוא חייל בשירות חובה לא יעלה הקנס על שני שיעורים של שכר כאמור.

הורדה בדרגה

30.

(א)

גזר בית דין צבאי הורדה בדרגה, יקבע בגזר דינו את הדרגה שאליה יורד הנידון. לא קבע בית הדין את הדרגה – יורד הנידון דרגה אחת מן הדרגה שהיתה לו בשעת מתן גזר הדין.

(ב)

שום דבר האמור בחוק זה אינו בא לגרוע מסמכותו של הרמטכ"ל, או של מי שהוסמך לכך על ידיו, להוריד חייל מדרגתו הזמנית.

עונש על תנאי

31.

מקום שבית דין צבאי רשאי להטיל מחבוש או מאסר לתקופה קצובה, רשאי הוא להורות שהעונש, כולו או חלקו, יהיה על תנאי.

ביצועו של עונש על-תנאי
[תיקון: תשכ"ד, תשמ"ז-2, תשמ"ח, תשנ"ג]

32.

(א)

מי שנידון למחבוש או למאסר על תנאי, לא ישא את ענשו אלא אם עבר תוך תקופה שנקבעה בגזר דינו (להלן בחלק זה – תקופת התנאי) אחת העבירות שנקבעו בגזר הדין והורשע בשל עבירה כזאת (להלן בחלק זה – עבירה נוספת) תוך תקופת התנאי או לאחריה.

(ב)

קביעת העבירות לפי סעיף קטן (א) יכול שתהיה בציון סוג של עבירות או בפירוט עבירות מסויימות, אם דרך תיאורן ואם דרך אזכור הוראות חוק; אוזכרה הוראת חוק והיא בוטלה לאחר מכן והוראה אחרת באה במקומה, יראו את גזר הדין כמאזכר גם את ההוראה האחרת.

(ג)

לא יטיל בית דין צבאי בשל עבירה נוספת עונש שכולו על תנאי; אולם אם על הנאשם תלוי ועומד אותה שעה מחבוש על תנאי בלבד, רשאי בית הדין להטיל בשל עבירה נוספת מאסר שכולו או חלקו על תנאי.

(ד)

תקופת התנאי תתחיל מיום מתן גזר הדין ואם הנידון נושא אותו זמן עונש מאסר או מחבוש – מיום שחרורו מן המאסר או המחבוש; אולם תקופה שאסיר נמצא בה מחוץ לבית הסוהר בשל חופשה מיוחדת או מכח סימן ב1 לפרק ו' של חוק העונשין, התשל"ז-1977, יראו אותה כתקופת תנאי מצטברת לתקופת התנאי שקבע בית הדין הצבאי; והכל כשבית הדין הצבאי לא הורה אחרת.

(ה)

תקופת התנאי לא תעלה על שנתיים לגבי עבירה צבאית ולא תפחת משנה ולא תעלה על שלוש שנים לגבי כל עבירה אחרת.

החלטה לביצוע עונש על תנאי
[תיקון: תשכ"ד, תשמ"ב, תשמ"ז-2, תשמ"ח, תשס"ד-4]

33.

(א)

הוטל עונש על תנאי על ידי בית דין צבאי, בית משפט אחר או קצין שיפוט או על פי סעיפים 167442(ב) או 510 והורשע הנידון בעבירה נוספת יצווה בית הדין על הפעלת העונש על תנאי; אולם לא יצווה בית דין על ביצוע עונש על תנאי שהוטל שלא על פי חוק זה אלא אם העבירה הנוספת היא עבירה שאיננה עבירה צבאית או שהיא עבירה על אחד הסעיפים האלה: 43 עד 4751 עד 545759 עד 78,8284 עד 9196 עד 105107 עד 121126 עד 129131134 או 135.

(אא)

הוטל בידי בית דין צבאי או בית משפט אחר, או על פי סעיפים 153א165(א)167442 או 444א(ב), עונש על תנאי של פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה אזרחי או צבאי, והנידון הורשע בעבירה נוספת תוך תקופת התנאי, יצווה בית הדין על הפעלת עונש הפסילה על תנאי; על הצו כאמור יחולו הוראות סעיף 36 לפקודת התעבורה, בשינויים המחוייבים;

"עבירה נוספת", לענין זה –

(1)

עבירה זהה עם זו שבשלה הוטל העונש על תנאי;

(2)

עבירה כאמור בסעיף 153א(א);

(3)

עבירה מן המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה;

(4)

עבירה אחרת שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שנקבעה עם הטלת העונש על תנאי.

(ב)

מי שהופעל נגדו מחבוש או מאסר על תנאי, יתחיל לשאתו ביום מתן הצו המפעיל את העונש על תנאי, זולת אם ציווה בית הדין שיתחיל ביום אחר.

(ג)

בית הדין שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מחבוש או מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף קטן (א) ובמקום לצוות על הפעלת המאסר או המחבוש על תנאי, להורות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי או חידושה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית הדין שבנסיבות הענין לא יהיה זה צודק להפעיל את המחבוש או המאסר על תנאי. לא ישתמש בית הדין בסמכות לפי סעיף קטן זה אלא לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בשל עבירה נוספת.

(ג1)

האריך בית דין צבאי את תקופת התנאי לתקופה נוספת לפני תום תקופת התנאי תחל תקופת התנאי הנוספת בתום תקופת התנאי; חידש בית דין צבאי את תקופת התנאי הנוספת מיום מתן פסק הדין; והכל כשבית הדין הצבאי לא הורה אחרת.

(ד)

מי שהוטל עליו עונש מאסר או מחבוש בשל עבירה נוספת והופעל נגדו עונש מחבוש או מאסר על תנאי, ישא את שתי תקופות הכליאה בזו אחר זו, זולת אם בית הדין שהרשיעו בשל העבירה הנוספת, הורה מטעמים שיירשמו, ששתי התקופות, כולן או מקצתן, יהיו חופפות.

(ה)

ניתנים לערעור –

(1)

הוראה לפי סעיף 31;

(2)

צו לפי סעיפים קטנים (א), (ב), (ג) ו-(ד);

(3)

העדר צו על הפעלת עונש על תנאי בניגוד להוראות סעיף זה.

(ו)

הוגש ערעור על ההרשעה בשל העבירה הנוספת לא יוגש ערעור כאמור בסעיף קטן (ה) בנפרד.

(ז)

ערער הנידון על הצו בדבר ביצוע עונש על-תנאי – יידחה הביצוע עד להחלטה בערעור; אולם אם הוטל על הנידון עונש מאסר או מחבוש בשל העבירה הנוספת ובית הדין הורה על חפיפת הענשים, ישא הנידון אותו חלק מן העונש על תנאי החופף את העונש בשל העבירה הנוספת, יחד עם אותו עונש.

(ח)

נדחה ביצוע עונש על תנאי או חלקו לפי האמור בסעיף קטן (ז), ישא הנידון תחילה את העונש בשל העבירה הנוספת, ואם בית הדין הצבאי לערעורים דחה את הערעור לפי סעיף קטן (ה), ישא הנידון את העונש שבית הדין הורה על ביצועו או יתרתו, לאחר גמר העונש בשל העבירה הנוספת, זולת אם הורה בית הדין הצבאי לערעורים הוראה אחרת.

(ט)

הורשע נידון בעבירה נוספת שאינה עבירה צבאית, לא יבוצע עונש מחבוש על תנאי אם חדל הנידון להיות חייל כהגדרתו בסעיף 1.

העמדה במבחן
[תיקון: תשכ"ד]

33א.

(א)

מקום שבית דין צבאי דן את הנאשם מפני שחוק זה חל עליו לפי סעיפים 78(2)8(3) או 11, רשאי הוא להעמיד את הנאשם במבחן.

(ב)

על העמדה במבחן לפי סעיף זה תחול פקודת העמדת עבריינים במבחן, 1944, אולם הסמכויות לפי סעיפים 7 עד 12 לפקודה יופעלו כאילו ניתן צו המבחן על ידי בית משפט;

לענין זה, "בית משפט" –

(1)

כשהעבירה שעליה הועמד הנאשם במבחן, דינה יותר משלוש שנים מאסר – בית המשפט המחוזי;

(2)

בכל מקרה אחר – בית משפט השלום.

(ג)

לפני שיעמיד את הנאשם למבחן רשאי בית הדין לדרוש תסקיר בכתב של קצין מבחן על פי סעיף 19 לחוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה), תשי"ד-1954.

מאסר ומחבוש מצטברים ומקבילים

34.

(א)

מאסר או מחבוש לתקופות שונות שהוטלו בפסק דין אחד ולא הורה בית הדין שהנידון ישא כולם או מקצתם בזה אחר זה – תתחיל תקופת כולם ביום אחד; אולם תקופת מאסר או מחבוש שהוטלה במקום קנס לפי סעיפים 38 או 39 יהיו תמיד בנוסף על כל תקופת מאסר או מחבוש שהוטלה על הנידון.

(ב)

מי שנידון למאסר או למחבוש, ולפני שנשא כל ענשו חזר ונידון למאסר או למחבוש בשל עבירה אחרת, תקופת העונש השניה תתחיל מיד ובמקביל לראשונה, ואם נמצאה עודפת על הראשונה ישא לאחריה ביתרה; והוא, כשבית הדין שהטיל את העונש השני לא הורה הוראה אחרת בענין זה.

(ג)

מאסר ומחבוש שנידון נושא בהם כאחד לפי סעיף קטן (א) או (ב), לא ישא אלא במאסר; אך אם היתה תקופת המחבוש עודפת על תקופת המאסר, ישא בכל תקופת המאסר וביתרת ימי המחבוש; והוא, כשלא הורה בית הדין הוראה אחרת בענין זה.

חיוב בפיצויים
[תיקון: תשמ"א, תשמ"ח]

35.

(א)

בית דין צבאי שהרשיע חייל רשאי לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, בנוסף על העונש, לשלם למי שניזוק על ידי העבירה סכום כסף שלא יעלה על עשרה שיעורים של שכר יסוד חדשי של טוראי בשירות חובה, כפי שהוא בשעת הטלת החיוב, לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו.

(ב)

קביעת הפיצויים לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו, תהא כערכם ביום ביצוע העבירה או ביום מתן החלטת בית הדין, לפי הגדול יותר.

(ג)

לענין גביה, דין פיצויים לפי סעיף זה כדין קנס; סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים.

האחריות האזרחית שמורה

36.

זיכוי או הרשעה בבית דין צבאי או חיוב בפיצויים לפי סעיף 35, אינם פוטרים מאחריות לנזקים לפי כל דין אחר.

אין לצרף צד אזרחי

37.

בבית דין צבאי אין מצרפים צד אזרחי לתביעה פלילית.

מאסר במקום קנס
[תיקון: תשנ"ג]

38.

(א)

בית דין צבאי שהטיל קנס, רשאי בגזר דינו להטיל על הנידון מאסר עד שלושה חדשים למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו.

(ב)

אין להטיל מאסר על תנאי לפי סעיף זה.

[תיקון: תשל"ח]

39.

בוטל.

קיצור תקופת עונש במקום קנס
[תיקון: תשל"ח]

40.

הוטל מאסר או מחבוש במקום קנס לפי סעיף 38 או סעיף 154 ולפני שנשא הנידון בכל ענשו שולם חלק מן הקנס, תקוצר תקופת המאסר או המחבוש לפי היחס שבין הסכום ששולם לבין הקנס כולו.

התיישנות עבירות
[תיקון: תשכ"ד, תשל"ה, תשמ"ז-2]

41.

(א)

עבירה צבאית תתיישן, אם עבר מיום ביצועה הזמן המפורש בצדה:

(1)

עבירת בגידה – חמש עשרה שנה;

(2)

עבירת עריקה – עשר שנים;

(3)

עבירה אחרת – שלוש שנים.

(ב)

עבירה שאיננה צבאית תתיישן כאמור בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

(ג)

אלה לא יבואו במנין הזמנים המפורטים בסעיפים קטנים (א) ו-(ב):

(1)

תקופה שבה שהה הנאשם בשבי האויב, ונפילתו בשבי באה עקב עבירה שעבר;

(2)

תקופה שבה נעדר הנאשם מן השירות שלא ברשות.

(ד)

אם תוך תקופת התיישנות הוגש כתב אישום לבית דין צבאי או הוחל בהליך מטעם בית הדין, תקופת ההתיישנות תתחיל מיום ההגשה או ההליך.

(ה)

הליך מטעם בית הדין לצרכי סעיף קטן (ד) – לרבות הוצאת הזמנה לנאשם כדין.

התיישנותם של ענשים
[תיקון: תשל"ה, תשמ"ז-2]

42.

עונש שהטיל בית דין צבאי, בין על עבירה צבאית ובין על עבירה שאינה צבאית, יחולו עליו הוראות סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; אולם אם לא הופסק ביצוע העונש, יתחיל מנין תקופת ההתיישנות מיום אישור גזר הדין, אם הוא טעון אישור.

פרק שלישי: עבירות

בגידה

43.

חייל שעשה אחת מאלה:

(1)

באופן מחפיר, מסר לאויב מקום שהגנתו הופקדה בידו או נטשו נוכח האויב;

(2)

ביודעין, סייע לאויב בנשק, בציוד, באספקה או בכיוצא באלה;

(3)

ביודעין, נתן מחסה לאויב שאינו שבוי או חיפה עליו או עשה מעשה אחר כדי למנוע את לקיחתו בשבי;

(4)

בהיותו בשבי האויב, שירת מרצונו בכוחות המזויינים של האויב או מרצונו סייע בידם;

(5)

בבוגדין, נתן אות כניעה לאויב או עזב את המערכה;

(6)

בבוגדין, בא בדברים עם האויב;

(7)

ביודעין, מסר לאויב או בשביל האויב, כתב סתרים, סיסמה, סימן היכר, או ידיעות על מספרם של כוחות הצבא, עמדותיהם, מקום הימצאם, אספקתם או מתקניהם, או על הכנות או על פקודות בנוגע לפעולותיהם או לתנועותיהם, או כל פרט אחר בעל חשיבות ביחס לצבא;

(8)

מתוך כוונה לעזור לאויב או לסכן פעולה צבאית נגד האויב או פעולות כוחות מזויינים הפועלים נגד האויב בשיתוף עם הצבא, עשה מעשה העשוי להביא לתוצאה האמורה בפסקה זו – דינו – מוות, אולם לא יטיל בית דין צבאי עונש מוות אלא אם נעברה העבירה בתקופת לחימה.

עזרה לאויב

44.

חייל שעשה ביודעין מעשה העשוי לעזור לאויב או לסכן פעולה צבאית נגד האויב או פעולות כוחות מזויינים הפועלים נגד האויב בשיתוף עם הצבא, דינו – מאסר עשר שנים.

התנהגות מחפירה בקשר לפעולות צבאיות

45.

חייל שעשה אחת מאלה:

(1)

נטש באופן מחפיר מקום שהגנתו הופקדה בידו;

(2)

עשה מעשה שתכליתו לאלץ או להניע אדם שיטוש באופן מחפיר מקום שהגנתו הופקדה בידי אותו אדם או שימסור באופן מחפיר את המקום לאויב;

(3)

באופן מחפיר מסר את נשקו לאויב או זנחו נוכח האויב, או שנהג נוכח האויב באופן מחפיר אחר;

(4)

בא בדברים עם האויב או מסר לו ידיעות או נתן לו אות כניעה, ולא היתה לו סמכות לעשות אלה;

(5)

עזב באופן מחפיר את המערכה שלא בפקודת מפקדו;

(6)

מסר עצמו מרצונו לשבי האויב, או עשה מעשה אחר בכוונה ליפול בשבי האויב, דינו – מאסר חמש עשרה שנה.

מרידה

46.

(א)

חייל שהשתתף במרידה או עורר מרידה או קשר קשר עם אדם לעורר מרידה, דינו – מאסר חמש עשרה שנה; ואם נעברה העבירה בזמן לחימה או תוך כדי שימוש בנשק או איום בו, דינו – מאסר עולם.

(ב)

"מרידה" לענין חוק זה, היא כאשר שלושה חיילים או יותר עושים אחת מאלה –

(1)

תוך כדי אי ציות בצוותה לפקודות הם תופסים בנשק או משתמשים בנשק שברשותם, או משתמשים באמצעי כפיה כלפי מפקד;

(2)

מסרבים בצוותה למלא פקודה בזמן פעולה צבאית או פקודה הנוגעת לפעולה כזאת.

מתן יד למרידה

47.

(א)

חייל שעשה אחת מאלה:

(1)

עשה מעשה שתכליתו להניע חייל להצטרף למרידה;

(2)

בהיותו נוכח בשעת מרידה של פקודיו או כשנודע לו על מרידה כזו או על קשר למרידה כזו, לא עשה כמיטב יכלתו כדי לסכלה, דינו – מאסר עשר שנים.

(ב)

חייל שעשה אחת מאלה:

(1)

בהיותו נוכח בשעת מרידה לא עשה כמיטב יכלתו כדי לסכלה או לסייע בסיכולה;

(2)

משנודע לו על מרידה או על קשר למרידה לא הודיע על כך מיד למפקד, דינו – מאסר שלוש שנים.

מרי

48.

חייל שעשה מעשה בניגוד למשטר או למשמעת או לסדר הטוב בצבא, והתכוון במעשה זה לעורר או להפגין התנגדות או מחאה נגד הוראה המחייבת בצבא או נגד דין כל שהוא, וכן חייל שנתן יד למעשה כזה, דינו – מאסר שלוש שנים.

הפגנה הפוגעת במשמעת

49.

חייל שעשה מעשה בניגוד למשטר או למשמעת או לסדר הטוב בצבא, והתכוון במעשה זה להפגין חוסר כבוד למפקד או הזדהות עם דרישה, תרעומת או טענה של חייל אחר, וכן חייל שנתן יד למעשה כזה, דינו – מאסר שנתיים.

הסתה למרי

50.

חייל אשר ביודעין גרם או ניסה לגרום לכך ששלושה חיילים או יותר יעברו על סעיף 48 או 49, דינו – מאסר שבע שנים.

זריעת בהלה או יאוש בין חיילים

51.

חייל אשר בשעת פעולה של הצבא או לפני פעולה כזו עשה מעשה או הפיץ ידיעה – בין נכונה ובין בלתי נכונה – ויש בהם כדי לעורר בקרב חיילים בהלה או יאוש העלולים לפגוע בהצלחת אותה פעולה, דינו – מאסר שבע שנים.

זריעת בהלה או יאוש

52.

חייל אשר עשה מעשה או הפיץ ידיעה – בין נכונה ובין בלתי נכונה – בענין הקשור בבטחון המדינה, ויש בהם כדי לעורר ברבים בהלה או יאוש, דינו – מאסר שלוש שנים.

תעמולה הפוגעת במשטר הצבאי או במשמעת הצבא

53.

חייל אשר הכין, החזיק לשם הפצה, פרסם או הפיץ, בכתב או בצורה אחרת, חומר תעמולה שהבאתו לידיעת חייל עלולה להשפיע בדרך הפוגעת במשטר הצבאי או המערערת את המשמעת בצבא, או אשר עשה בין חיילים תעמולה בעל פה העלולה להשפיע בדרך האמורה, דינו – מאסר שלוש שנים.

תעמולה הפוגעת בסדר הטוב בצבא

54.

חייל אשר הכין, החזיק לשם הפצה, פרסם או הפיץ, בכתב או בצורה אחרת, חומר תעמולה, שהבאתו לידיעת חייל עלולה להשפיע בדרך הפוגעת בסדר הטוב בצבא, או אשר עשה בין חיילים תעמולה בעל פה העלולה להשפיע בדרך הפוגעת בסדר הטוב בצבא, דינו – מאסר שנה.

חזקת כוונה להפיץ

55.

חייל שנמצא ברשותו יותר מטופס אחד של חומר תעמולה כאמור בסעיפים 53 ו-54, רואים אותו כאלו החזיקם לשם הפצה כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

עבירות בקשר לשבי

56.

חייל שנפל בשבי האויב מחמת חוסר זהירות מתאימה, אי ציות לפקודות או הזנחת תפקידו, או שלא חזר מן השבי לשירות הצבא כשהיה בידו לחזור, דינו – מאסר שבע שנים.

גילוי ידיעות
[תיקון: תשכ"ד]

57.

חייל אשר גילה או מסר ללא רשות אחד הדברים האלה:

(1)

כתב סתרים, סיסמה, סימן היכר, או ידיעות על מספרם של כוחות הצבא, עמדותיהם, מקום הימצאם, אספקתם או מתקניהם, או על הכנות, או על פקודות בנוגע לפעולותיהם או לתנועותיהם;

(2)

פרט חשוב בנוגע לתפקידו, שירותו או מקום שירותו בצבא, או לתפקידו, שירותו או מקום שירותו של חייל אחר בצבא, או כל פרט חשוב ביחס לצבא, שלפי פקודות הצבא או הנוהג הצבאי אין למסרו אלא למי שמוסמך לקבלו, בין שהידיעה נכונה ובין שאיננה נכונה, דינו – מאסר חמש שנים.

נטישת משמרת

58.

(א)

חייל שנטש את משמרתו, דינו – מאסר שלוש שנים; ואם נעברה העבירה נוכח האויב, דינו – מאסר שבע שנים.

(ב)

זקיף שעזב את משמרתו לפני שהוחלף כדין, או שבניגוד לפקודות הצבא או להוראות התנהג על משמרתו באופן שמנע ממנו למלא את התפקיד שלמענו הועמד כזקיף, דינו – מאסר חמש שנים; ואם נעברה העבירה נוכח האויב, דינו – מאסר עשר שנים.

אלימות כלפי מפקד

59.

חייל שהיכה מפקד או השתמש כלפיו באלימות, דינו – מאסר שנתיים; עשה את המעשה שעה שהמפקד שימש בתפקידו, דינו – מאסר חמש שנים.

אלימות כלפי ממלאי תפקיד

60.

חייל שהיכה זקיף, שוטר צבאי בקשר לתפקידו של השוטר או כשהשוטר בתפקיד, או חייל שהופקד על שמירת אדם, רכוש או מקום, או השתמש כלפיהם באלימות, דינו -מאסר חמש שנים.

אלימות כלפי חייל

61.

חייל שהיכה חייל אחר או השתמש כלפיו באלימות, דינו – מאסר שנה.

איום ועלבונות כלפי מפקד

62.

חייל שאיים על מפקד או העליבו, או עשה מעשה אחר הפוגע בכבודו או במעמדו כמפקד, דינו – מאסר שנה; עשה את המעשה שעה שהמפקד שימש בתפקידו, דינו – מאסר שלוש שנים.

איום על ממלאי תפקיד

63.

חייל שאיים באלימות על זקיף, על שוטר צבאי בקשר לתפקידו של השוטר או כשהשוטר בתפקיד, או על חייל שהופקד על שמירת אדם, רכוש או מקום, דינו – מאסר שלוש שנים.

התנגדות לפעולה חוקית

64.

חייל אשר התנגד בכוח לחייל הבא בתוקף תפקידו לשימו במשמורת, או סירב לציית להוראות חייל כזה, דינו – מאסר שנתיים.

התעללות
[תיקון: תשנ"ג]

65.

(א)

חייל שהיכה חייל הנמוך ממנו בדרגה או שהיכה אדם הנמצא במשמורת שהחייל מופקד עליה, או שהתעלל בהם אחרת, דינו – מאסר שלוש שנים.

(ב)

חייל שהתעלל בחייל אחר, דינו – מאסר שנתיים.

(ג)

נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דין המתעלל – מאסר שבע שנים.

עיכוב רכוש ללא הצדקה

66.

חייל שקיבל בתוקף תפקידו כסף או חפץ שנועד לחייל אחר, וללא הצדקה עיכבו תחת ידו או נמנע לשלמו או למסרו, דינו – מאסר שנתיים.

שררה כלפי פקודים
[תיקון: תשנ"ו-4]

67.

(א)

חייל שהשתמש לרעה בסמכותו כלפי פקודו, דינו – מאסר שנה אחת; נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר שלוש שנים.

(ב)

נעברה העבירה במהלך אימון או בקשר לאימון, דינו – מאסר שלוש שנים; נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים.

חריגה מסמכות
[תיקון: תשנ"ד]

68.

חייל שחרג במזיד מן הסמכויות שניתנו לו לביצוע תפקידו בצבא (בפרק זה – חרג מסמכותו), דינו – מאסר שנה.

[תיקון: תשנ"ד]

69.

בוטל.

גרימת נזק לרכוש על ידי חריגה מסמכות

70.

חייל שחרג מסמכותו ובמעשהו זה גרם או עלול היה לגרום נזק לרכוש, דינו – מאסר שנתיים.

קצין שיפוט שחרג מסמכותו
[תיקון: תשנ"ד]

71.

חייל שחרג מסמכותו על ידי שפעל כקצין שיפוט, בין שהוא קצין שיפוט ובין שהוא מתחזה כקצין שיפוט, דינו – מאסר שלוש שנים.

חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות

72.

חייל שחרג מסמכותו, ובמעשהו זה גרם או עלול היה לגרום חבלה לגופו או נזק לבריאותו של אדם אחר, דינו – מאסר שלוש שנים.

חריגה מסמכות עד כדי סיכון בטחון המדינה
[תיקון: תשנ"ד]

73.

חייל שחרג מסמכותו ובמעשהו זה פגע, או עלול היה לפגוע, בבטחון המדינה או בפעולות הצבא, או בפעולותיהם של כוחות מזויינים הפועלים בשיתוף עם הצבא, דינו – מאסר חמש שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה או בפעולות כאמור, דינו – מאסר עשר שנים.

ביזה

74.

חייל שבז ביזה, או שפרץ לבית או למקום אחר כדי לבוז ביזה, דינו – מאסר עשר שנים.

אינוס
[תיקון: תשמ"ז-2]

75.

חייל שעבר עבירה על סעיף 345 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, דינו – מאסר עשרים שנה; היו שלושה חיילים או יותר שותפים לעבירה כזו, וכל אחד מהם עשה את מעשה העבירה, יהיה דינו של כל עושה המעשה מאסר עולם.

השמדת רכוש

76.

(א)

חייל שהשמיד במזיד רכוש של חייל אחר, או גרם במזיד ובמישרין לנזק, לקלקול או לאבדן של רכוש כזה, דינו – מאסר ארבע שנים.

(ב)

חייל שהשמיד במזיד רכוש צבאי, או שגרם במזיד ובמישרין לנזק, לקלקול או לאבדן של רכוש כזה, דינו – מאסר שבע שנים.

(ג)

חייל שהשמיד במזיד נשק, כלי טיס, כלי שיט או כלי תחבורה שהם רכוש צבאי, או גרם במזיד ובמישרין לנזק, לקלקול או לאבדן של רכוש כזה, דינו – מאסר חמש עשרה שנה.

הוצאת רכוש מרשות הצבא
[תיקון: תשמ"ז-2]

77.

(א)

חייל שהוציא ביודעין ושלא כדין רכוש צבאי מרשות הצבא, דינו –

(1)

מאסר שלוש שנים – אם ערך הרכוש אינו עולה על הסכום הקובע;

(2)

מאסר שבע שנים – אם ערך הרכוש עולה על הסכום הקובע.

(ב)

בסעיף זה, "הסכום הקובע" – סכום השוה לעשרה שיעורים של שכר יסוד חדשי של טוראי בשירות חובה, כפי שהוא בשעת ביצוע העבירה.

הוצאת נשק מרשות הצבא
[תיקון: תשמ"ז-2]

78.

חייל שהוציא ביודעין ושלא כדין נשק מרשות הצבא, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.

שימוש ברכוש צבאי שלא למטרות הצבא
[תיקון: תשמ"ז-2]

79.

(א)

חייל שהשתמש ברכוש צבאי שלא למטרות הצבא, דינו – מאסר שנתיים.

(ב)

חייל שהשתמש בנשק שהוא רכוש צבאי שלא למטרות הצבא, דינו – מאסר חמש שנים.

אי שמירתו של רכוש צבאי
[תיקון: תשמ"ז]

80.

חייל שלא נקט במועד הנכון בכל האמצעים הסבירים כדי לשמור מנזק, מקלקול או מאבדן כל רכוש צבאי שהגיע לרשותו או שהוא אחראי לו בדרך אחרת, בין אם ניזוק הרכוש, נתקלקל או אבד ובין אם לאו, דינו – מאסר שנה; היה הרכוש נשק, כלי טיס, כלי שיט או כלי תחבורה אחר, דינו – מאסר שלוש שנים.

חזקת רשלנות

81.

ניזוק, נתקלקל או אבד רכוש צבאי כאמור בסעיף 80, רואים אותו חייל כאילו לא נקט במועד הנכון כל האמצעים הסבירים לשמירת אותו רכוש, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

נטילת ציוד ואספקה או עיכובם שלא כדין

82.

חייל שנטל שלא כדין ציוד או אספקה של הצבא לצורך יחידה שהציוד או האספקה לא היו מיועדים לה, או שעיכב שלא כדין ציוד או אספקה של הצבא, דינו – מאסר שנתיים.

[תיקון: תשנ"ו-3]

83.

בוטל.

גניבה מחייל

84.

חייל שהוציא ביודעין ושלא כדין, מרשות חייל אחר כסף או רכוש אחר, דינו – מאסר שנתיים.

שימוש בלתי-חוקי בנשק

85.

חייל אשר ללא סמכות או ללא נקיטת אמצעי זהירות נאותים נשא נשק, טיפל בו או השתמש בו באופן אחר, דינו – מאסר שנתיים; הפעיל כאמור את הנשק, דינו – מאסר שלוש שנים.

גרימת עיקולו, מעצרו וחילוטו של כלי טיס, כלי שיט, או כלי תחבורה אחר

86.

חייל שבמזיד או על ידי מעשה שלא כדין, גרם במישרין שכלי טיס, כלי שיט או כלי תחבורה אחר, שהם רכוש צבאי, יעוקל או ייעצר במדינה זרה, דינו – מאסר חמש שנים, ואם גרם כאמור שהכלי יחולט, דינו – מאסר עשר שנים.

נטישת כלי טיס או כלי שיט

87.

חייל מן הצוות של כלי טיס או של כלי שיט שנטש את הכלי ללא רשות בשעה שנשקפת לכלי סכנת אבדן, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם היה מפקד הכלי, דינו – מאסר שבע שנים.

טיפול בכלי טיס או בכלי שיט בחוסר זהירות או בניגוד להוראות

88.

חייל שטיפל בכלי טיס או בכלי שיט של הצבא, בחוסר זהירות או בהפרת כלל מכללי הטיפול, הטיסה או השיט, או שהטיסו או שהשיטו כאמור, והביא בזה, או עלול היה להביא בזה, למותו של אדם או לחבלתו, דינו – מאסר שלוש שנים.

טיסה ללא רשות

89.

חייל שהטיס כלי טיס של הצבא כשלא היה רשאי לכך על פי פקודות הצבא, דינו – מאסר שנתיים.

טיסה אסורה

90.

חייל שהטיס כלי טיס של הצבא בגובה נמוך מהקבוע בפקודות הצבא לאותו סוג של כלי טיס או לאותו שלב או סוג של טיסה, דינו – מאסר שנתיים.

אי מילוי הוראות מפקד כלי טיס או כלי שיט

91.

חייל מכל דרגה שהיא, שהיה בכלי טיס או בכלי שיט של הצבא, ולא קיים הוראותיו החוקיות של הממונה על אותו כלי טיס או כלי שיט, בכל ענין הנוגע לנהיגתם, לבטחונם או למשטר הפנימי בהם, בין שהממונה הוא חייל ובין אם לאו, ואף אם אין הממונה גבוה ממנו בדרגה, דינו – מאסר שנתיים.

עריקה

92.

חייל שערק מן הצבא, דינו – מאסר חמש עשרה שנה.

"עריקה" לענין סעיף זה – העדר מן השירות בצבא מתוך כוונה שלא לחזור לצבא.

חזקת כוונה שלא לחזור
[תיקון: תשכ"ד]

93.

חייל שנעדר משירות בצבא עשרים ואחד ימים רצופים, שלא ברשות, רואים אותו כמי שנעדר מן השירות מתוך כוונה שלא לחזור, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

העדר מן השירות שלא ברשות
[תיקון: תשכ"ד]

94.

חייל שנעדר משירותו בצבא, או מהמקום שהוא חייב כדין להימצא בו אותה שעה, דינו – מאסר שלוש שנים, אלא אם הוכח כי היה לו היתר או הצדק סביר אחר לכך.

איבוד קשר
[תיקון: תשס"ד-4]

94א.

איש מילואים אשר לא יצר קשר עם יחידתו, בהתאם להוראות שקבע שר הביטחון, לפי סעיף 33 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, דינו – מאסר שישה חודשים.

[תיקון: תשס"ד-3]

95.

בוטל.

התגייסות במרמה

96.

מי שנתקבל לכוחות הסדירים או לכוחות המילואים, ולפני שנתקבל לכוחות אלה השתמש בטענות שוא, העלים פרטים חשובים או השתמש באמצעי הונאה אחרים, לגבי כשרותו להתקבל כאמור, רואים אותו כחייל משעת העבירה, ודינו – מאסר שנה.

קבלת תפקיד במרמה

97.

חייל אשר כדי להתמנות לתפקיד בצבא, השתמש בטענות שוא, או העלים פרטים חשובים או השתמש באמצעי הונאה אחרים, בקשר לכשרותו להתמנות לתפקיד, דינו – מאסר שנתיים.

שחרור במרמה

98.

חייל שהשיג את שחרורו מהכוחות הסדירים של הצבא בטענות שוא, בהעלמת פרטים חשובים או באמצעי הונאה אחרים, דינו – מאסר עשר שנים.

פטור משירות בטחון במרמה
[תיקון: תשמ"ז-2]

99.

חייל שהשיג לעצמו פטור משירות בטחון כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, בטענות שוא, בהעלמת פרטים חשובים או באמצעי הונאה אחרים, דינו – מאסר עשר שנים.

הטלת מום

100.

חייל שהטיל בגופו מום או מחלה, או הניח לאדם אחר להטיל בו מום או מחלה, או שעשה מעשה על מנת ללקות במום או במחלה או להחמיר מום או מחלה שיש לו, והכל מתוך כוונה לפסול על ידי כך את עצמו משירות צבאי, או לעשות את עצמו בלתי ראוי לתפקיד בצבא שהיה ראוי לו אלמלא המום או המחלה, דינו – מאסר עשר שנים.

התחלות

101.

חייל שהעמיד פני חולה או בעל מום בכוונה לפסול את עצמו לשירות או למילוי תפקיד, דינו – מאסר שנתיים.

השתמטות מפעולה מסויימת
[תיקון: תשכ"ד]

102.

חייל שעשה אחד המעשים המפורטים בסעיף 94 או בסעיף 100, או השתמש בטענות שוא או באמצעי הונאה אחרים כדי להשתמט מפעולה, או מהמראה או מהפלגה, או כדי להשתמט משירות מילואים או מחלק ממנו, דינו – מאסר ארבע שנים; עשה מעשה כאמור על מנת להשתמט מתפקיד קרבי, דינו – מאסר חמש עשרה שנה.

[תיקון: תשל"ז]

103.

בוטל.

ענין בעסקה הנעשית על ידי הצבא

104.

חייל אשר אגב תפקידו בצבא, היתה לו יד בעסקה הנעשית על ידי הצבא, למען הצבא או בשמו, וקיבל או עלול לקבל במישרין או בעקיפין, טובת הנאה באותה עסקה, ולא הודיע בכתב בעוד מועד, לרמטכ"ל או למי שהוסמך לכך על ידיו, על ענינו באותה עסקה, דינו -מאסר שנתיים.

עבירה במסמכים צבאיים

105.

חייל שעשה אחת מאלה:

(1)

ביודעין, מסר, או הניח לזולתו שימסור, ידיעה כוזבת במסמך הנוגע לצבא, והמסמך נערך או נחתם על ידיו;

(2)

מסר, או הניח לזולתו שימסור, ידיעה כוזבת במסמך הנוגע לצבא ושחובה עליו לבדוק את נכונות תכנו, מתוך שלא נקט אמצעים סבירים כדי למלא חובה זו;

(3)

מתוך כוונה להטעות, העלים, או הניח לאחר להעלים, פרט כל שהוא במסמך כאמור בפסקה (1) או (2);

(4)

העלים, השחית, שינה או סילק מסמך שחובה עליו לשמרו או להמציאו, דינו – מאסר שלוש שנים.

רשלנות לגבי תעודות

106.

חייל אשר חתם על מסמך שנקבע בפקודות הצבא כתעודה לצורך סעיף זה, ולא נקט אמצעים סבירים כדי לבדוק את נכונותו ודיוקו של פרט חשוב מן הפרטים שהתעודה מעידה עליהם, דינו – מאסר שתי שנים.

האשמת שוא

107.

חייל שטפל אשמה בעבירה על חייל אחר, בידעו שאישום-שוא הוא, דינו – מאסר שלוש שנים.

ידיעות כוזבות

108.

חייל שביודעין מסר פרט כוזב או העלים פרט חשוב –

(1)

בתלונה שהגיש בצבא;

(2)

בענין שלפי פקודות הצבא חובה עליו למסור בו הודעה;

(3)

על מנת להשיג חופשה או להאריכה;

(4)

בענין אחר שנקבע בפקודות הצבא כענין שסעיף זה חל עליו, דינו – מאסר שנה.

עבירות לגבי בתי דין צבאיים
[תיקון: תשל"ז]

109.

(א)

חייל שעבר אחת העבירות האלה:

(1)

הוזמן כדין לבוא לפני בית דין צבאי ולא בא, או בא ועזבו לפני שקיבל רשות לעשות זאת, ולא הראה סיבה מספקת להעדרו;

(2)

נדרש כדין על ידי בית דין צבאי להישבע או להצהיר בהן צדק ולא עשה זאת;

(3)

נדרש כדין על ידי בית דין צבאי להמציא מסמך שברשותו ובמזיד לא המציא אותו;

(4)

בהיותו עד בבית דין צבאי לא השיב על שאלה שנדרש כדין להשיב עליה, או השיב ביודעין תשובה מתחמקת;

(5)

גרם הפרעה או הפסקה במהלך הדיונים של בית הדין, דינו – מאסר שנה.

(אא)

חייל שאיחר לישיבת בית דין צבאי שאליה הוזמן כדין ולא הראה סיבה מספקת לאיחורו, דינו – מאסר חודש אחד.

(ב)

חייל שביזה בית דין צבאי על ידי נקיטת לשון מעליבה או מאיימת, דינו – מאסר שנתיים.

עבירות לגבי שופט-חוקר ואחרים

110.

לענין סעיף 109, "בית דין" – לרבות שופט-חוקר, ולענין פסקאות (3) ,(1) ו-(4) לסעיף קטן (א) שבו, וסעיף קטן (ב) שבו – גם ועדת חקירה לפיסעיף 537 וקצין בודק.

עדות שקר בבית דין

111.

חייל שהעיד, ביודעין, בשבועה או בהן צדק עדות שקר לפני בית דין צבאי או לפני שופט-חוקר, דינו – מאסר שבע שנים.

עדות שקר שלא בבית דין

112.

חייל שהעיד ביודעין עדות שקר לפני קצין שיפוט כשהוא דן בדיון משמעתי, לפני ועדת חקירה לפי סעיף 537 או לפני אדם אחר המוסמך לפי חוק זה לגבות עדות מפי אותו חייל, דינו – מאסר שנתיים.

עדויות סותרות

113.

חייל שבעדותו בפני בית דין צבאי סתר בפרט חשוב עדות קודמת שהעיד לפני בית דין צבאי אחר או לפני כל בית משפט אחר או לפני שופט-חוקר או קצין בודק, או שבעדותו לפני שופט-חוקר סתר בפרט חשוב עדות קודמת שהעיד לפני קצין בודק, והוכח לבית הדין כי היתה בזה כוונה להונות את מי שלפניו ניתנה עדות מן העדויות כאמור, דינו – מאסר שנתיים, ואין נפקא מינה את מי ממקבלי העדויות התכוון הנאשם להונות.

מעצר שלא כדין

114.

חייל שעצר אדם שלא כדין או החזיקו במשמורת שלא כדין, דינו – מאסר שלוש שנים.

עבירות בקשר למעצר

115.

חייל שלא קיים הוראות חוק זה, או פקודות הצבא, החלות על עצירתו של אדם או על החזקתו במשמורת ועל הבאתו לדין, דינו – מאסר שמונה עשר חודש.

סירוב להחזיק במשמורת

116.

חייל שנדרש כדין להחזיק חייל אחר במשמורת, או לשימו במשמורת, ולא עשה זאת, דינו – מאסר שנתיים.

סירוב לסייע להחזיק במשמורת

117.

חייל שנדרש כדין לסייע להחזיק חייל אחר במשמורת או לשימו במשמורת ולא עשה זאת, דינו – מאסר שנה.

הפרעה להחזקה במשמורת

118.

חייל שהפריע להחזיק חייל במשמורת או לשימו במשמורת, דינו – מאסר שלוש שנים.

שימוש באמצעים בלתי כשרים לצורך חקירה

119.

חייל שהשתמש באלימות, או שאיים להשתמש באלימות, כלפי אדם אחר כדי לאלצו להעיד או למסור אמרה בעבירה, דינו – מאסר שלוש שנים; השתמש באמצעים בלתי כשרים אחרים כדי לאלץ אדם להודות באשמה בעבירה, דינו – מאסר שנה.

שחרור ממשמורת

120.

חייל ששחרר, שלא ברשות, אדם הנתון למשמורתו או למשמורת של חייל אחר, או שהניח לאותו אדם שיימלט, דינו – מאסר שלוש שנים.

בריחה ממשמורת

121.

חייל שנמצא כדין במשמורת הצבא ונמלט או ניסה להימלט ממנה לפני ששוחרר מאותה משמורת, דינו – מאסר שנתיים.

סירוב לקיים פקודה
[תיקון: תשל"ז]

122.

חייל שבמזיד לא קיים פקודה שניתנה לו מאת מפקד תוך מילוי תפקידו או שסירב לקיימה בין בדיבור ובין בהתנהגות, דינו – מאסר שלוש שנים; עבר את העבירה תוך פעולה קרבית של יחידתו, דינו -מאסר חמש עשרה שנה.

אי-קיום פקודה
[תיקון: תשל"ז]

123.

חייל שלא קיים פקודה שניתנה לו מאת מפקד, דינו – מאסר שנתיים; עבר את העבירה תוך פעולה קרבית של יחידתו, דינו – מאסר עשר שנים.

התרשלות

124.

חייל שקיים ברשלנות פקודה או הוראה שניתנה לו, או שהתרשל במילוי תפקידו בצבא, דינו – מאסר שנה; מפקד יחידה או חייל בדרגת סמל ומעלה שעבר עבירה כאמור, דינו – מאסר שנתיים.

אין חובה לקיים פקודה בלתי חוקית

125.

לא ישא חייל באחריות פלילית לפי הסעיפים 122123 ו-124 אם ברור וגלוי שהפקודה שניתנה לו היא לא חוקית.

הפרעה לשוטר צבאי

126.

חייל שהפריע לשוטר צבאי במילוי תפקידו, דינו – מאסר שנתיים.

סירוב לסייע לשוטר צבאי

127.

חייל שנדרש לסייע לשוטר צבאי במילוי תפקידו ולא עשה זאת, דינו – מאסר שנה.

סירוב להבדק בסמים מסוכנים
[תיקון: תשמ"ג]

127א.

חייל שנצטווה להיבדק לפי סעיף 250א וסירב להיבדק, דינו – מאסר שנתיים.

התנהגות פרועה

128.

חייל שהשתתף בקטטה, או שהתנהג בצורה פרועה במקום ציבורי, דינו – מאסר שנה.

התנהגות מבישה
[תיקון: תשכ"ד]

129.

חייל שהתנהג התנהגות מבישה, דינו – מאסר שנה.

התנהגות שאינה הולמת
[תיקון: תשכ"ד]

130.

חייל בדרגת סמל או בדרגה גבוהה מזו שהתנהג באופן שאינו הולם את דרגתו או את עמדתו בצבא, דינו – מאסר שנה.

התחזות
[תיקון: תש"ל]

131.

חייל המתחזה כבעל דרגה שאינה שלו, או כבעל תפקיד בצבא, מבלי שהוא רשאי לעשות זאת, או עונד סימן או תג צבאי אות מערכה או עיתור ואינו מוסמך לענדו, דינו – מאסר שנה.

פגיעה במשמעת

132.

חייל אשר עשה מעשה או התנהג באופן שפגע או עשוי היה לפגוע בסדר הטוב של הצבא או במשמעתו, ואין המעשה מהווה עבירה צבאית אחרת, דינו – מאסר שנה.

אי קיום הוראות המחייבות בצבא
[תיקון: תשל"ט, תשס"ד-4]

133.

(א)

חייל שעשה אחת מאלה, דינו – מאסר שנה:

(1)

לא קיים הוראה מפקודות הצבא;

(2)

לא קיים הוראה מפקודות קבע או מפקודות שיגרה, שפורסמו בכתב בהתאם לפקודות הצבא או בהתאם לנוהג הצבאי;

(3)

קיים ברשלנות הוראה מההוראות האמורות בפסקאות (1) ו-(2).

(ב)

לענין סעיף 12 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, רואים גם פקודות קבע ופקודות שיגרה כאמור בסעיף קטן (א)(2) כדינים.

איסור עבודה, עיסוק או התמחות
[תיקון: תשס"ד-4]

133א.

חייל שבלא היתר על פי פקודות הצבא, או שלא בהתאם לתנאיו, עבד בעבודה או עסק בעיסוק שנהוג לקבל בעבורם שכר, או התמחה התמחות מקצועית, דינו – מאסר שישה חודשים.

אי מניעת עבירה

134.

(א)

חייל שידע כי חייל אחר זומם או מנסה לעבור עבירה צבאית שענשה עולה על שלוש שנים מאסר, ולא פעל באופן סביר כדי למנוע את עשייתה או השלמתה, דינו –

(1)

אם העונש שנקבע על העבירה הוא מוות או מאסר עולם – מאסר עשר שנים;

(2)

אם העונש שנקבע על העבירה הוא מאסר לזמן קצוב – מאסר שלא יעלה על מחצית תקופת המאסר שעבריין צפוי לה על העבירה אך לא יותר משלוש שנים.

(ב)

מבלי לפגוע בכלליות האמור בסעיף קטן (א) ומבלי להוציא מקרי קרבה אחרים נקבע בזה, כי בן-זוג, הורה, צאצא, אח או אחות של חייל שזמם או ניסה לעבור עבירה כאמור בסעיף קטן (א), אשר לא הודיעו לרשויות המוסמכות על המזימה או הנסיון – אין רואים אותם כאילו לא פעלו באופן הנדרש לפי אותו סעיף קטן.

קשר לעבור עבירה

135.

חייל שקשר קשר עם אדם אחר לעבור עבירה צבאית יהיה צפוי –

(1)

למאסר עולם, אם העונש הצפוי לחייל העובר את העבירה שלשמה נקשר הקשר (להלן – העונש העיקרי) הוא מוות;

(2)

למאסר עשרים שנה, אם העונש העיקרי הוא מאסר עולם;

(3)

למחצית העונש העיקרי, אם העונש העיקרי הוא מאסר לתקופה קצובה;

(4)

לעונש העיקרי, אם העונש העיקרי הוא אחר.

עדכון אחרון ( ראשון, 26 יולי 2009 00:38 )
 
 

לקבלת ייעוץ ראשוני עם עורך דין צבאי פרטי - הזן פרטים עכשיו!

 

שם
תאור קצר
טלפון ליצירת קשר
עורך דין צבאי
תחקיר בתי כלא צבאיים
יש לנו 15 אורחים מחוברים
מחיקת רישום פלילי
Военный юрист
חוק השיפוט הצבאי
עורך דין צבאי
עורך דין צבאי  | עו"ד צבאי | פסק דין צבאי | בית דין צבאי | נפקדות | עריקות | זיוף גימלים
gurl shi mcth | gurl shi pkhkh | pxe shi mcth | ch, shi mcth | bpesu, | grheu, | zhu; dhnkho
                                     
הוראות שימוש באתר