Home ערעור מעצר היעדרות ללא רשות מן השירות למשך 261 ימים

כתבות תוכן

עורך דין צבאי
היעדרות ללא רשות מן השירות למשך 261 ימים PDF הדפסה דוא
נכתב ע"י ערעור (מעצרים) 74/09   
ראשון, 13 פברואק 2011 10:40
     
בבית הדין הצבאי לערעורים
בפני:
אל"ם דורון פיילס - המשנה לנשיא
בעניין:
התובע הצבאי הראשי - המערער (ע"י ב"כ, רס"ן לירון אלוש קל)
נ ג ד
טור' אנה קלצוב - המשיבה (ע"י ב"כ, עו"ד רומן בריק)
ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי מטכ"ל שניתנה בתיק מט/552/09 (רס"ן אחסאן חלבי – שופט) בתאריך 26/10/2009. הערעור התקבל.
ה ח ל ט ה
1. למשיבה מיוחסת היעדרות ללא רשות מן השירות למשך 261 ימים. אין חולק כי המשיבה הייתה נתונה במעצר פתוח בהוראת בית דין זה (ראו ע"מ/61/09) וכי במהלכו עזבה את הארץ מבלי לבקש רשות ונישאה בחו"ל. המשיבה נעדרה ימים נוספים מן המעצר הפתוח. בעקבות כך, ביקשה התביעה לעיין מחדש בשאלת תנאי שחרורה מן המעצר ולהשיבה למעצר ממשי. בית הדין קמא בהחלטתו מיום 15/10/2009 לא נעתר לבקשה וקצב את ימי המעצר הפתוח עד ליום 26/10/2009. לאותו היום נועדה ישיבה לשמיעת הראיות בתיק. על החלטה זו הגישה התביעה ערעור. מאחר שעורך הדין בריק שהה ימים מספר בחוץ לארץ נקבע דיון בערעור לאחר שובו, ליום 27/10/09. בישיבת בית הדין קמא שנועדה לשמיעת הראיות, ביום ,26/10/2009 ביקש עורך הדין בריק לפסול את השופטת שישבה בדין וכן ציין כי בכוונתו לפנות לנשיאת בית הדין ולבקש כי המשפט ישמע בפני מותב תלתא. השופטת הנכבדה דחתה את טענת הפסלות, אולם ראתה שלא לקיים את הדיון גופו באותו היום, משרק אחד מעדי התביעה שזומן התייצב, וכדי לאפשר לסנגור להגיש ערעור על ההחלטה בעניין הפסלות ולפנות בבקשה בעניין ההרכב. בהחלטתה ביקרה השופטת הנכבדה את התנהלותה הבלתי יעילה של התביעה. בין לבין פגה תקופת המעצר הפתוח שקצב השופט קמא והתביעה חידשה, לאחר ישיבת ההוכחות, את בקשתה להשיב את המשיבה למעצר. השופט הנכבד קמא הורה לשחרר את המשיבה מן המעצר הפתוח והורה כי תפקיד דרכונה. החלטה זו באה על רקע ימי מעצרה המרובים של המשיבה קודם שחרורה למעצר פתוח ובשים לב לאופן ניהול התיק ביד התביעה. על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

2. נוכח נימוקיו של השופט הנכבד קמא הצעתי לתביעה להסכים לשחרורה בתנאים. התביעה נאותה לכך, אולם עמדה על בקשתה להורות על הפקדת ערבות כספית וחתימת צד ג' על ערבות, כדי להבטיח את התייצבותה למשפט, לאור התנהגותה בעבר.

3. עורך הדין בריק טען כי אין להטיל תנאים כאלה, משמדובר במי שהתביעה טוענת כי היא חיילת בשירות חובה שאמצעיה דלים, וכי מכל מקום, בטרם תוטל ערבות יש לערוך "חקירת יכולת". להשקפת הסנגור, הטלת ערבות כספית היא בגדר "צעד עונשי". מר בריק סבור היה כי לא הוכח במידה הראויה כי המשיבה הפרה את תנאי המעצר הפתוח.

4. להשקפתי, עמדתו של השופט קמא ראויה בנסיבות- מדובר במי שהייתה נתונה פרק זמן משמעותי במעצר ממשי. בהחלטת בית הדין לערעורים שוחררה למעצר פתוח וגם בסטאטוס זה הייתה פרק זמן משמעותי, כשההליך בעניינה למעשה אינו מתקדם, בין היתר בשל כשלים בהבאת עדי התביעה. הוסף לכך את העובדה כי בינתיים נישאה המשיבה ולא תהיה עוד חייבת בשירות ביטחון. נמצא כי הצבר טעמים אלה מחליש את ההצדקה למעצר ואף לחלופת מעצר במסגרת הצבא. דומה כי ההצדקה העיקרית לעת הזו להטלת הגבלות על חירותה של המשיבה היא הסרת או הקטנת החשש לכך שתנסה להימלט מאימת הדין. חשש זה ניתן להפיג בדרך של הטלת תנאים מגבילים. לטעמי, בשים לב לכך שבעבר הפרה, לכאורה, המשיבה את תנאי שחרורה למעצר פתוח מתחייב להטיל עליה תנאים מגבילים שיגבירו אצלה את המחויבות להתייצב כנדרש. בהפקדת הדרכון אין די לטעמי ונדרשים תנאים מגבילים בעלי אופי כספי, גם אם מתון, בהתחשב במצבה הכלכלי והמשפחתי (לעניין שחרור בתנאים בעלי אופי כספי לצורך הבטחת התייצבות  בעבירות דומות ראו למשל: ע"מ/20/07 התובע הצבאי הראשי נ' טור' בושמרין (2007); ע"מ/52/07 התובע הצבאי הראשי נ' טור' רושדי  (2007); ע"מ/54/05 טור' גרימבלט נ' התובע הצבאי הראשי (2005)) .

5. על כן, עתה, משפוטרה המשיבה משירות ביטחון, אני מורה כי תהא משוחררת בתנאים הבאים: א. הפקדת דרכונה. ב. על המערערת ייאסר לצאת את הארץ עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינה. ג. הפקדת 500 ש"ח במזומן. ד. חתימת המשיבה על ערבות בסך 5000 ש"ח. ה. חתימת צד ג' על ערבות בסך 5000 ש"ח, והכול להבטחת התייצבותה לדיונים בעניינה. אם לא תעמוד המשיבה בתנאים אלה תשוב לשהות במעצר פתוח במיטב.

6. איני יכול להימנע מתיאור מהלך הדברים לפני הדיון ומהלכו של הדיון עצמו. בטרם החל הדיון שלשום במעמד הצדדים הצעתי לתביעה לשנות את עתירתה ולהסכים לשחרורה בתנאים של המשיבה, שיוספו לתנאי של הפקדת הדרכון, שהטיל השופט הנכבד קמא. הוברר כי לפי שעה, על אף שאין מחלוקת כי בשל נישואיה זכאית המשיבה לפטור לפי דין, טרם הושלמו הליכי פיטורה משירות ביטחון. הבהרתי לצדדים כבר אז כי אבקש את הסכמתם לעניין הטלת התנאים, משום שהליכי הפטור טרם הושלמו. למיטב הבנתי, הביע הסנגור הסכמה לכך. התובעת ביקשה שהות להתייעץ ועל כן הוריתי כי הדיון יתחדש אתמול, 28/10/09.

7. טרם דיון מסרה התביעה בכתב כי היא מסכימה לשחרור בתנאים ומבקשת כי בתנאי השחרור ייכללו, בין היתר, הפקדת ערבות במזומן וחתימת צד ג' על ערבות. שבתי וכינסתי את התובעת ואת עורך הדין בריק בלשכתי. עורך הדין בריק מסר כי אינו מסכים להטלת שני התנאים האמורים אולם הוא מסכים לעצם השחרור בתנאים.

8. טרם דיון, בלשכתי ובתחילת הדיון גופו, הובהר כי לאור עמדת הצדדים נועד הדיון ללבן עמדותיהם בשאלה אילו תנאים ראוי שיוטלו על המערערת. המובא בפסקה 3 לעיל מתאר בתמצית את עמדתו של עורך הדין בריק בשאלות שהוגדרו, כאמור, כשנויות במחלוקת בין הצדדים, כפי שעלתה מטיעוניו.

9. עורך הדין בריק בחר בטיעוניו להרחיב את היריעה ולדון גם בטענות שיפות היו למענה לבקשותיה המקוריות של התביעה. משהוגדרה מסגרת הדיון, על דעת הצדדים ובכלל זה עורך הדין בריק,  לא היה נחוץ עוד לדון בטענות שנגעו לעתירה המקורית של התביעה. על כן ביקשתי מעורך הדין בריק להתמקד בטענות שלשמן נועד הדיון. עורך הדין בריק התעקש למצות את טענותיו והחל בהתנצחות עימי ששיאה במילים "אנו בכל זאת נמצאים במדינה דמוקרטית גם אם יש ניסיונות לסתום את פיהם של עורכי דין" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 28/10/09 ש' 7-8). אודה ולא אבוש – דבריו המתריסים של עורך הדין בריק הכעיסוני מאוד. ניסיונותיי להסביר לו כי כך אין מתנהגים באולם של בית משפט לא הועילו. כשאמר כי אני מנסה לסתום את פיו סבור הייתי כי אין להמשיך לקיים את הדיון  באווירה זו ועל כן ראיתי עצמי נאלץ לערוך בו הפסקה. מששבתי, קיוויתי כי עורך הדין בריק הבין כי חרג מן הראוי ואולי אף יתנצל. טעיתי. עורך הדין בריק פתח את טיעונו בדברים מתריסים, בסגנון שאינו ראוי לעורך דין הפונה אל בית המשפט (אביא לשם הדגמה כמה מן הביטויים: "אני מאוד מכבד את כבודו, לפעמים נדמה לי שהדבר אינו הדדי, אני סבור שאדוני לא יכול להגביל את טיעוני, אני אטען בכל הכבוד הראוי. אני אמרתי דברים ברורים, אדוני סותם את פי ולא נותן לי להשלים את טיעוני, אזכיר שכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין מחייבים אותי לטעון ללא הטלת מורה [צ"ל: מורא], אני לא חושש לומר את דבריי צר לי שאדוני מרים עליי את הקול, ויוצא מהאולם בטריקת דלת, אני לא מפחד ואומר את מה שיש על ליבי..." (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 10-15); "אני לא חושב שאני בחקירה נגדית אבל אני אשיב לאדוני" (שם, ש' 18-19); "... חבל שאדוני מתבטא בצורה מאוד אמוציונאלית... לא הענקתי ציונים לכבודו..." (ש' 21-23); "אני אומר שוב שזו עמדתי גם אם היא לא מוצאת חן בעיני כבודו, לי יש את [ה]פררוגטיבה להגיד את מה שאני חושב..."(ש' 27-29); "...אני לא חושש לקומם את כבודו. תפקידו של עורך דין לומר גם דברים מקוממים ודברים שלא נעימים לאוזן... אני כן מגן על הנאשמת שלי. לא אוכל לקבל תכתיבים מאדוני וגם איזה טיעונים לבחור. אני לא משתמש בסגנון מתנצח, אדוני כל הזמן מתערב לי בטיעון, אז אין לי ברירה... אני רוצה לומר את מה שאני רוצה לומר ואדוני מפריע כל הזמן ברצף הדברים. איך אני מדבר לכבודו? ההערות של כבודו מפריעות לרצף הטיעון שלי..." (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 19-25)). עורך הדין בריק המשיך להתעקש ולטעון את טיעוניו, מבלי שישמע להערותיי והוסיף להתנצח. בדיון נערכה הפסקה נוספת, מאחר שעורך הדין בריק נסוג בו כאמור מעמדתו המקורית והיה צורך לערוך בירור אשר לעיתוי פיטורה של המערערת משירות. כשהתחדש הדיון, שחלקו זה נועד למעשה לקביעות טכניות אודות הפנייתה של המשיבה להשלמת הליך הפטור ולתיאום המועד שבו תינתן ההחלטה בעניינה, שב עורך הדין בריק להתייחס לעתירתה המקורית של התביעה ולא שעה להערותיי. בשלב הזה, צר לי לומר, איבד עורך הדין בריק כל רסן. הוא קטע את דבריי שוב ושוב וגם כאשר נזפתי בו המשיך והתנצח והתריס, התרסה לשמהּ (כך- "אני נפגע מהכינוי מר בריק, אפשר לקרוא לי עו"ד בריק אני עבדתי קשה בשביל הכינוי עורך דין. אני מבקש החלטה בהקשר הזה..." (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 19-20).  
 
10. איני סבור כי יש חולק על כך כי בין תפקידיו, בעצם- חובותיו, של שופט באולמו, הוא לכוון את הדיון, לנווטו, להדריך את הצדדים בטיעוניהם ולבור את העיקר מן הטפל. לשופט מותר לשאול ולהקשות, כדי לברר את הטעון בירור, ולחדד- אלו שאלות אמיתיות מונחות בפניו וטעונות הכרעה. כך הוא תמיד. ודאי שכך הוא בערעור. מובן כי יש לאפשר לצדדים להציג את טיעוניהם הרלוונטיים לזירת המחלוקת ולנהוג בהם בכבוד ובסבלנות. אין משמעם של הדברים כי שופט חייב לאפשר לכל הטוען בפניו לטעון כאוות רצונו, רק כדי שיישמעו דברים שהכין מראש, גם אם אין הם נחוצים להכרעה. כפי שנקבע, לא אחת, בפסיקת בית המשפט העליון בערעורים על החלטות פסלות שופט והדברים יפים גם לענייננו –

"האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית המשפט, והוא שקובע, איזה שאלות מותרות ואיזה אסורות, איזה ראיות לקבל ואיזה לאו. לעניין זה אין בשיטה האדברסרית בצורתה המודרנית, בה היא נוהגת כיום בעולם המשפט האנגלו-אמריקני, כדי לגרוע מיכולתו של השופט לנהל את המשפט בדרך הנראית לו ראויה...
...
במסגרת היכולת לנהל את המשפט ניתנת לשופט הזכות לבקר את התנהגות בעל דין או פרקליטו. אין הערת ביקורת מהווה בהכרח סימן למשוא פנים בהכרעת השופט לגוף העניין". (ע"א 2668/96 וינברג נ' הרב לייב (1996)).

וכן –

"הלכה היא כי האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית המשפט, ובמסגרת זו רשאי בית המשפט גם להעיר הערות ביקורתיות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו" (ע"א 5381/07 פוזאילוב נ' חלפון (2007)).

ועוד – 
"הזכות לביקורת על התנהגות בעל דין או פרקליטו בבית המשפט היא גם חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו" (ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל פ"ד מו(2) 637).

11. במסגרת חובותיו של עורך הדין לנהוג כבוד בבית המשפט (ראו כלל 2 שכותרתו הוראת יסוד וכלל 32 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986) מצויות החובות, והדבר ברור ואינו צריך ראיה, להקשיב לבית המשפט ולנהוג בדיון לפי הנחיותיו, לפנות לבית המשפט בנימוס ובוודאי לא להטיח בו דברי עלבון והתרסה –
"כבר נפסק כי אפילו במקרים, בהם יש לעורך-דין הערה מוצדקת כלפי בית המשפט, והיא נראית לו ראויה להישמע למען ההגנה על האינטרס של לקוחו, חובה היא לומר את הדברים בלשון מנומסת ולא פוגעת... השאלה בעניין זה אינה, מה יאמר עורך הדין, אלא איך יאמר את מה שצריך הוא לומר, והאיך הוא לשון מנומסת ומאופקת, שיש בה כדי לשמור על כבוד האומר, על כבוד מי שהדברים נאמרים כלפיו ועל כבוד מקצוע עריכת הדין." (ע"א 2147/08 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי-טפחות בע"מ (2008)).

ובמקרה אחר קבע בית המשפט כך –

"צריך להניח כי הסניגור סבר, אותה שעה, כי יש לו דבר חשוב לומר במילוי תפקידו כסניגור... אף-על-פי כן, חובה היתה מוטלת עליו, ראשית, לציית להוראת השופט; ושנית, לנהוג כלפי השופט בנימוס ובכבוד. והרי זה יסוד מוסד ביחס הנדרש מכל עורך דין כלפי בית המשפט" (ההדגשה הוספה; ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל פ"ד מח(3), 608).   

חובות אלה הפר עורך הדין בריק בדיון מיום אתמול והוא חזר ועשה כן, שוב ושוב, למרות שתי ההפסקות בדיון.

12. לצערי, אין זו הפעם הראשונה שבה נתקל בית דין זה בהתנהגות בעייתית מצידו של עורך הדין בריק. אך לאחרונה ב-ע"מ/71/09 לא התייצב עו"ד בריק לדיון בערעור שהגיש ואשר תואם עימו מראש והודיע סמוך לשעת הדיון כי הוא מופיע בבית משפט אחר ואינו יכול להגיע. בפעם אחרת, לא התייצב עו"ד בריק במועד לדיון מעצר בתיק מז"י/464/07 (נשוא ע"מ/58/07), באותה פעם נכנס עו"ד בריק לאולם בעוד בית הדין יושב על כיסאו וסירב להתייחס לחומר הראיות בתיק.  

13. צר לי לומר- מזה כארבע עשרה שנים יושב אני על כס השיפוט בבתי הדין הצבאיים. שנים קודם שימשתי כשופט, כתובע וכסנגור. מעולם לא נתקלתי בהתנהגות כה משולחת רסן, מתריסה ועזת מצח של עורך דין כהתנהגות שהפגין עורך הדין בריק בדיון אתמול. משכך ומשאין זו הפעם הראשונה שעורך הדין בריק מפגין חוסר כבוד לבית הדין ואינו נשמע להוראותיו, חשבתי תחילה להעביר העניין לטיפול ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. בסופו של דבר, ולא בלי התלבטות אני רואה זו הפעם להימנע מכך, מתוך תקווה כי עו"ד בריק יבחן את דרך התנהגותו וישנה אותה.

ניתנה והודעה היום, י"א בחשוון התש"ע, 29 באוקטובר 2009, בפומבי ובמעמד הצדדים.

________________________
דורון פיילס,                  אל"ם
המשנה לנשיא בית הדין הצבאי
ל ע ר ע ו ר י ם


חתימת המגיה: _________________                     העתק נאמן למקור
                                                                               רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________                     ק' בית הדין




 
 

לקבלת ייעוץ ראשוני עם עורך דין צבאי פרטי - הזן פרטים עכשיו!

 

שם
תאור קצר
טלפון ליצירת קשר
יש לנו 83 אורחים מחוברים
Военный юрист
הוראות שימוש באתר