Home ערעור מעצר תקיפתו של תושב פלסטיני בכפר בילעין

כתבות תוכן

עורך דין צבאי
תקיפתו של תושב פלסטיני בכפר בילעין PDF הדפסה דוא
נכתב ע"י ערעור (מעצרים) 97/09   
ראשון, 13 פברואק 2011 10:42
     
בבית הדין הצבאי לערעורים
בפני:
אל"ם דורון פיילס - המשנה לנשיא
בעניין:
התובע הצבאי הראשי - המערער
(ע"י ב"כ, סרן אילן רזניק; סרן טל זיסקוביץ' קל)
נ ג ד
טור' א' מ' - המשיב
(ע"י ב"כ, רס"ן גלי שטיינר-גולדגרבר; סרן סמזר שגוג)

ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הצפון שניתנה בתיק צפ/644/09 (רס"ן כרמל ווהבי – שופט) בתאריך 25/11/2009. הערעור נדחה.


 
ה ח ל ט ה
1. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים אני רואה לדחות את הערעור. החלטת בית הדין קמא תיכנס, אפוא, לתוקפה על אתר.
2. אמליץ, עם זאת, כי המשיב לא יועסק בתפקידי לחימה עד לסיום משפטו. החלטה זו תועבר לעיונו של מפקד חטיבה X.
3. נימוקי החלטה זו יינתנו בנפרד.
ניתנה והודעה היום, ט' בכסלו התש"ע, 26 בנובמבר 2009, בפומבי ובמעמד הצדדים.
_______________________
דורון פיילס,                       אל"ם
המשנה לנשיא בית הדין הצבאי
ל     ע     ר     ע     ו      ר     י     ם


נ י מ ו ק י   ה ה ח ל ט ה
1. ביום 26 בנובמבר 2009 הודעתי על דחיית ערעורה של התביעה. להלן נימוקי החלטתי.
2. למשיב מיוחסת עבירה של תקיפה, לפי סעיפים 378 ו-379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עניינה, תקיפתו של תושב פלסטיני בכפר בילעין. נטען כי בעת פעולה שמטרתה מעצר מבוקש וחיפוש בביתו של המבוקש התפרץ המתלונן לבית, שהוכרז כשטח צבאי סגור והתפרע בו. לאחר שהמשיב ומפקדו השתלטו על המתלונן, ובעוד המתלונן יושב, הכהו המשיב באגרוף בפניו. עוד נטען בכתב האישום כי כעבור זמן מה ניגש המשיב אל המתלונן והכה אותו בחוזקה.
3. המשיב נעצר מעת לעת במעצר ממשי. בעבר הוגשה בעניינו בקשה לעיון מחדש בשאלת המעצר, שנדחתה. על החלטה זו הוגש ערעור (ראו ע"מ/85/09) שבעקבותיו נדון עניינו של המשיב בפני אב בית הדין אשר שומע את התיק העיקרי, כבוד השופט רס"ן ווהבי. השופט הנכבד קמא ראה לקצר במעט את תקופת המעצר שנקצבה. לאחר ישיבה נוספת, שבה נשמעו ראיות, נדון בשנית עניין מעצרו של המשיב בפני כבוד השופט, רס"ן ווהבי. התביעה ביקשה כי המשיב יוסיף וייעצר במעצר ממשי עד לתום משפטו. השופט הנכבד החליט לשחרר את המשיב כליל מן המעצר. על החלטה זו מערערת התביעה הצבאית.
4. במועד ההחלטה האמורה התקיימו כבר כמה ישיבות שנועדו לשמיעת עדי התביעה ולמעשה חלק נכבד ממסכת ראיות התביעה נשמע. אין חולק, כי חלו עיכובים בשמיעת העדים הפלסטינים. תחילה נקבע מועד לשמיעתם, אולם נמנע מהם מלעזוב את איו"ש. במועד הבא שנקבע לשמיעתם התייצבו העדים, אולם רק המתלונן העיד, שכן לא היה מנוס מהפסקת הישיבה, בשל מצבה הבריאותי של אחת מן השופטות. העדים שלא העידו וכן עדה נוספת מוזמנים לישיבה שנועדה ליום 3/12/2009.
5. השופט הנכבד עמד בהחלטתו על כך שבמועד הגשת כתב האישום הייתה תשתית ראיות לכאורה  מספקת והתקיימה עילת מעצר. עם זאת ציין:
 "דא עקא, שבשלב בו מצוי המשפט כעת, בית הדין לא יכול להסתפק בבחינת הראיות הגולמיות בלבד, אלא עליו לבחון את התמונה הראייתית העדכנית, כפי שהובאה לבית הדין לאחר שנשמעו חלק נכבד מעדי התביעה, וביניהם העדים המרכזיים".   
וכן-
 "אלא שגם את עילות המעצר בית הדין נדרש כעת לבחון בהתאם לתמונה הראייתית העדכנית, כפי שהובאה בפני בית הדין. בשלב זה של ההליך, קיימים גם שיקולים נוספים שבית הדין נדרש לקחת בחשבון. כך למשל, אין להתעלם מהעובדה כי הנאשם מוחזק במעצר מזה 52 ימים, כשפרשת התביעה טרם הסתיימה וצפויה עוד להישמע פרשת ההגנה. בנוסף, יש לבחון אם אין בהמשך החזקתו של הנאשם במעצר – בשים לב לתמונה הראייתית העדכנית ונסיבות ביצוע המעשים המיוחסים בכתב האישום – כדי לכבול את ידו של בית הדין, אם וכאשר יהיה צורך לגזור על הנאשם עונש כלשהו".

6. בבואו להעריך את הראיות שכבר נשמעו הזהיר עצמו השופט קמא :
" ייאמר מייד, כי מלאכתו של בית הדין כעת איננה פשוטה. מחד, האב"ד שמע את עדי התביעה, התרשם מהם באופן בלתי אמצעי, ומעריך את הראיות שהובאו בפני בית הדין. יחד עם זאת, התרשמות זו איננה סופית, היות ולא כל העדים נשמעו. התרשמות סופית יוכל בית הדין לגבש רק בתום שמיעת הראיות. לפיכך, במסגרת החלטה זו בית הדין נדרש להתייחס לעניין הראיות בצורה זהירה ולהימנע מקביעות מרחיקות לכת, על מנת שלא יווצר מצב לא רצוי, לפיו בית הדין נותן החלטות סותרות באותו עניין".

7. השופט הנכבד מצא כי התמונה הראייתית אכן השתנתה:
 "בהתחשב באמור, ניתן לומר, בזהירות הראויה, כי לאחר שמיעת העדים המרכזיים חל כרסום בראיות הגולמיות שהיו בידי התביעה ערב הגשת כתב האישום. כרסום זה מתייחס בעיקר לאירוע השני שבכתב האישום. זאת, לאור התרשמות בית הדין מעדותו של סמ"ר שפיגל, הבדלים בגרסאות שניתנו על ידו לפני החקירה, אחריה ואף בבית הדין, וכן בשים לב לסתירות בין פרטים שמסר סמ"ר שפיגל לבין עובדות אחרות שהובאו בפני בית הדין. מצב זה מחליש כאמור את ראיות התביעה, וגם אם בסופו של יום יורשע הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, הרי שבסבירות לא מעטה ההרשעה תהיה בעובדות מצומצמות יותר. טענות דומות ניתן לכאורה להעלות גם ביחס לעדותו של סגן חדוות בכל הקשור לאירוע השני, אלא ששם התמונה הראייתית שונה, הן בגלל הרושם שהותיר העד בפני בית הדין, והן בגלל ראיות נוספות שמחזקות את גרסתו. יחד עם זאת, גם ביחס לאירוע הראשון הובאו בפני בית הדין "עובדות רקע" אשר יכולות ללמד על האווירה ששררה בבית לפני התרחשות אותו אירוע".

8. השופט קמא קובע כי על רקע  ההסתכלות המעודכנת בתמונת הראיות ובשים לב למשך מעצרו של המשיב עד ליום מתן ההחלטה, חמישים ושניים ימים, קהו עילות המעצר. השופט קמא עמד על כך שמטעמים שונים טרם הסתיימה פרשת התביעה וכי אחריה צפויה להישמע פרשת ההגנה ועל כן, נראה כי המשפט אינו עומד להסתיים בתוך ימים מעטים. השופט מציין כי המשיב אינו צריך לשלם על כך בחירותו. ואף זאת קבע השופט הנכבד:
"כאמור לעיל, גם אם יורשע הנאשם בדין, לא ניתן יהיה להתעלם מכך כי דובר בפעילות מבצעית כאשר המתלונן פרץ לתוך הבית, אשר הוכרז כשטח צבאי סגור. הובאו בפני בית הדין ראיות בנוגע לסיכון שהדבר יוצר, וגם הובאו ראיות ביחס לאחריות המפקדים, ובייחוד של סגן חדוות, על מהלך הדברים בבית. נאמר על ידי מספר עדים, כי יתכן והאירוע היה נמנע אם המפקדים במקום היו פועלים בצורה טובה יותר. נסיבות אלו, בהינתן הכרסום בראיות התביעה, מעניק לבית הדין שיקול רחב בשאלת העונש, אם וכאשר יורשע הנאשם. סברתי, כי לא יהא זה ראוי לכבול את שיקול דעת בית הדין באמצעות הותרת הנאשם מאחורי סורג ובריח. לדעתי, גם שיקול זה מצדיק כעת את שחרורו של הנאשם ממעצר".
     וכן :
"סברתי כי אין מקום להורות על חלופת מעצר, שכן האפשרות לפיה עונשו של הנאשם לא יעלה על ימי מעצרו הסגור עד כה, איננה משוללת יסוד".

9. לכתחילה, כאמור, ביקשה התביעה בבית הדין קמא כי המשיב ייעצר במעצר ממשי. בערעורה שינתה התביעה עמדתה וביקשה כי המשיב ישוחרר למעצר פתוח. בדיון הבהיר התובע כי גם לפי אופן ההסתכלות המעודכן בתמונה הראייתית  (בהקשר זה ביקש התובע, בהרחבה, להראות כי ניתן לראות את התמונה הראייתית גם באופן שונה, אם כי לא חלק על כך שיש להורות בשלב זה לפי ראייתו של השופט הנכבד) לא התפוגגה מסוכנותו של המשיב והטעמים להגבלת חירותו, גם אם באופן מתון מבעבר, שרירים וקיימים.
10. כידוע-
 " לפעמים מתעורר הצורך לדון בעניין מעצרו של נאשם תוך כדי מהלך הדיון, ואז אין מנוס אלא שהבקשה תידון על-ידי אותו שופט, שהרי מי כמו השופט, המברר את המשפט, יכול להעריך את משמעויותיהן של ההתפתחויות, שאירעו במהלך המשפט; קיימים מקרים לא מועטים, שבהם מלכתחילה נראה היה לשופט המעצרים, שיש לעצור את הנאשם עד לסיום ההליכים, אך במהלך המשפט נראה לשופט המברר אותו, לכאורה, כי התשתית העובדתית הוזמה או נחלשה, או כי המערכת העובדתית הרלוואנטית לכאורה לבשה פנים אחרות מכפי שהדבר נראה היה מלכתחילה. במקרה זה יכול השופט, ללא טיעון מפורט ובלי להיזקק לחומר ראיות שאינו רלוואנטי למשפט, להורות על שחרורו של הנאשם בערובה, בלי שהדבר גורע משיקול הדעת המלא שניתן לו, כאשר יבוא תת את הכרעת הדין ולגזור, אם בכלל, את דינו של הנאשם. ראה השופט המברר את המשפט, שיש מקום לשחרר את הנאשם בערובה, אין הוא חייב לתת החלטה מפורטת, אלא די לו בקביעה, שעל יסוד העובדות שהובאו לו חל שינוי בנסיבות כפי שנראו מלכתחילה, ולפיכך יש לשחרר את הנאשם בערובה". (ב"ש 1/86 מדינת ישראל נ' בדש פ"ד לט(4) 813, 815; וראו גם ע"מ/32/00 התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט גלעדי (2000); ע"מ/59/08 התובע הצבאי הראשי נ' סמל כהן גדול (2008)).

11. כך נהג השופט קמא. לו, כמי שמכהן בראש ההרכב אשר שומע את התיק העיקרי, היכולת להעריך את ההתפתחויות הראייתיות ומשמעויותיהן, הן לגבי שאלת ההרשעה והן לגבי מידת העונש הצפוי, אם יורשע המשיב וכמידת ההרשעה הצפויה, לפי הערכתו, בשלב זה. אין כאב"ד להעריך גם את  משכו הצפוי של ההליך (ראו ע"מ/15/08 התובע הצבאי הראשי נ' טור' רובינוב (2008)).
12. כעולה מהחלטתו, סבור היה השופט הנכבד כי חל כרסום בעוצמת הראיות, אשר עשוי להביא להרשעה בעבירות או בעובדות מתונות יותר מן המיוחס למשיב בכתב האישום. השופט קמא העריך כי אם כך יקרה עשוי עונשו של המשיב, בהיבט המאסר בפועל, להיות קרוב לתקופת מעצרו ועל כן סבור היה כי הגבלה נוספת של חירותו, במיוחד על רקע צפי של הימשכות נוספת של ההליך, עלולה להיות למעשה, ענישה ביתר. כאמור, בשלב זה הערכה כזו נתונה לאב"ד, היא אינה משוללת יסוד על פניה ועל כן אין כל עילה להתערב בה.
13. משכך, ראיתי לדחות את הערעור. ראיתי להמליץ, לנוכח נסיבות העבירות המיוחסות למשיב, כי לא יועסק בתפקידי לחימה עד לסיום משפטו.
ניתנו  היום, י"ג בכסלו התש"ע, 30 בנובמבר 2009, בלשכה ויועברו לצדדים ע"י המזכירות.

_______________________
דורון פיילס,                      אל"ם
המשנה לנשיא בית הדין הצבאי
ל     ע     ר     ע     ו      ר     י     ם

חתימת המגיה: _________________         העתק               נאמן         למקור
                                                                   רס"ן       נילי     שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________           ק'                          בית               הדין


 
 

לקבלת ייעוץ ראשוני עם עורך דין צבאי פרטי - הזן פרטים עכשיו!

 

שם
תאור קצר
טלפון ליצירת קשר
יש לנו 85 אורחים מחוברים
Военный юрист
הוראות שימוש באתר