Home ערעור מעצר היעדרות בת 469 ימים משירות צבאי

כתבות תוכן

עורך דין צבאי
היעדרות בת 469 ימים משירות צבאי PDF הדפסה דוא
נכתב ע"י ערעור (מעצרים) 100/09   
ראשון, 13 פברואק 2011 10:44
     
בבית הדין הצבאי לערעורים
בפני:
אל"ם אבי לוי - שופט
בעניין:
טור' פיליפ קאופמן - המערער
(ע"י ב"כ, עו"ד ניר חצרוני; עו"ד ליאור אייזנפלד קל)
נ ג ד
התובע הצבאי הראשי - המשיב
(ע"י ב"כ, רס"ן לירון אלוש)
ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי מטכ"ל שניתנה בתיק מט/1184/09 (רס"ן אחסאן חלבי – שופט) בתאריך 3/12/2009. הערעור נדחה.
ה ח ל ט ה
כללי
נגד המערער, טור' פיליפ קאופמן, הוגש ביום 26 בנובמבר 2009 כתב אישום לפני בית-הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי מטכ"ל, אשר ייחס לו היעדרות בת 469 ימים משירות צבאי. לפי הנטען, הסתיימה ההיעדרות ביום 26/11/2009. בד בבד עם כתב-האישום, ביקשה התביעה הצבאית את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

החלטות הערכאה הראשונה
ביום 27 בנובמבר 2009 הוארך מעצרו ע"י הנשיאה הנכבדה, אל"ם טבת-ויזל לבקשת הסנגור, עד יום 30/11/2009. ביום 30/11/2009, הורתה הנשיאה הנכבדה על הארכת המעצר בשנית, הפעם עד יום 3/12/2009.
בהחלטתה זו ציינה, כי חומר החקירה המצוי בתיקו האישי של המערער טומן בחובו ראיות לכאורה להוכחת העבירה, בה הואשם המערער. היא ציינה, כי החומר כולל "צו התייצבות חתום על ידי מי שהוסמך לכך ואשר נשלח לכתובתו של הנאשם, אותה גם ציין באמרתו, הקורא לנאשם להתייצב לשירות חובה ליום 14/8/2009, למרות שכושרו לשירות טרם נקבע, מאחר ולא התייצב לבדיקות רפואיות שנקבעו לו". צוין, כי על הצו מופיעה הכותרת "דואר רשום" אך כי בידי התביעה אין מצויה אינדיקציה נוספת להוכחת שליחת הצו בדואר רשום. הנשיאה הדגישה, עם זאת, כי בתיק קיימת אינדיקציה לכך שהנאשם מודע לחובת גיוסו לצה"ל, וזאת בניגוד גמור לאמור באמרתו, על-פיה נרשם מפיו, כי "לא היה בקשר עם הצבא". עוד ציינה, כי "בתיק קיים תיעוד לשיחת טלפון שנערכה עם הנאשם ביום 18/8/2008, ובה הובהר מעמדו כמשתמט, והחובה להגיע באופן מיידי ללשכת הגיוס. בתיעוד השיחה רשומים פרטיו של עורך השיחה".
הנשיאה אף הפנתה אל תיעוד נוסף, המצוי בתיק, לשיחה שנערכה  עם קרובי משפחתו של הנאשם ובו נרשם, כי, לכאורה, בן-דוד של הנאשם יצר קשר עימו והסביר לו מה עליו לעשות.
הנשיאה הנכבדה הדגישה, כי הארכת המעצר למשך ימים ספורים בלבד נובעת מרצונה שיבוצע מעקב אחר הטיפול הרפואי בעניינו של המערער, אשר היה מעורב באירוע בעל אופי תאונתי, בהיותו נתון באזיקים עת מצוי היה בכלי רכב משטרתי בדרכו מביתו, שם נעצר, לבסיס הכליאה. לפי טענתו, נפגע בגבו במהלך האירוע, בין השאר בשל אי היותו חגור אל המושב בו ישב.
ביום 3/12/2009 הובא המערער שוב לדיון בבקשה להארכת מעצרו, הפעם לפני כבוד השופט רס"ן חלבי. דיון זה לא עסק בסוגיות ראייתיות, אשר נדונו כמפורט לעיל בהחלטת הנשיאה ובמהלכו, הועלו לפני רס"ן חלבי טענות ביחס למצבו הרפואי של המערער ובהתחשב בכך שהחזקתו במעצר עלולה לדרדר מצבו הרפואי.
השופט הנכבד קבע בעניין זה, "כי שעה שלא הוגש תיעוד באשר למגבלה רפואית כזו או אחרת, המונעת את המשך הכליאה, או תיעוד אחר המלמד כי לא ניתן לטפל בעניינו של הנאשם בזמן כליאתו, הרי שלא קיימת הצדקה שהנאשם ישוחרר מן המעצר שעה שגם אין מחלוקת בנוגע לראיות הלכאוריות לביצוע עבירה של היעדר מן השירות לתקופה בת 466 ימים".
השופט המלומד קמא ציין, כי הוא מותיר פתח להגשת בקשה לעיון מחדש בהחלטתו במידה ש"תחול החמרה במצבו הרפואי או שיוצגו מסמכים שיכולים ללמד על מגבלה אמיתית להמשך כליאתו".
החלטות אלו עמדו במרכז ערעורו של המערער, אשר הוגש באמצעות באי כוחו, עורכי הדין אייזנפלד וחצרוני.

נימוקי ערעור ההגנה
נטען, במסגרת הודעת הערעור, כי המזכר, אשר מתעד לכאורה שיחה שנערכה עם העורר אינו חתום, וכי לא נגבתה במסגרת החקירה כל עדות בעניין זה.
עוד צוין, כי אין ראיה בתיק החקירה או בתיקו  האישי של העורר המלמדת כי צו הגיוס אכן נשלח אל העורר.
שלישית, נטען, כי צו הגיוס אינו חתום על ידי הפוקד, וכי אין ראיה בתיק כי האדם אשר חתם על הצו הוסמך להוציאו על ידי הפוקד או כי ראש מנהל גיוס או סגנו אישרו את גיוסו של העורר לשירות (כמתחייב מהוראת קבע מתקני אכ"א מג-09-05). בנוסף לאלו טענו הסנגורים, כי קיים חשש להתמשכות משמעותית בהליכים לגופו של התיק בעניינו של המערער, זאת לאור כפירתו של המערער בעבֵרה שיוחסה לו, ובצורך לשמוע עדים במסגרת פרשת הראיות.
התמשכות הליכים זו צפויה להיות בלתי סבירה ביחס לעונש, לו צפוי המערער, אף אם יורשע בעבֵרה המיוחסת לו, ולפיכך, חשש זה, כשלעצמו, מצדיק הימנעות מן המעצר הסגור.

תגובת התביעה
התובעת הצבאית המלומדת, רס"ן אלוש, השיבה בדברים קצרים, ענייניים וממוקדים לכל טענות ההגנה.
בכל הנוגע לתוקפו של הצו, אשר הוצא למערער לפי סעיף 12 לחוק שירות ביטחון, טענה התובעת, כי מפקד לשכת הגיוס אישית החליט על קריאת המערער לשירות, בהתאם לסעיף 12 לחוק שירות ביטחון וכי למחרת, הוציא קצין במדור תנועה, אשר הוסמך על ידיו לעשות כן צו, ושלחו למערער.
התובעת הפנתה אל הוראת קבע מתקני אכ"א מג-07-01, המאוחרת להוראת קבע מג-09-05, אשר עליה הסתמך הסנגור והמתקנת אותה. על פי ההוראה המאוחרת, מוסמך מפקד לשכת הגיוס לזמן מלש"בים לשירות לפי סעיף 12 לחוק שירות ביטחון (למעט במקרים חריגים) בלא שהוא נדרש לאישור ממפקד מנהל גיוס או סגנו.
אין חולק, כי המקרה בו אנו עוסקים כאן איננו נופל לגדרם של המקרים החריגים, המפורטים בהוראה.
התובעת ביקשה להסתמך על רישום ממוחשב, המלמד על עריכת שיחת טלפון עם המערער ביום 19/8/2008 בשעה 8:40, שיחה שבמסגרתה הבהירה לו החיילת הדר כהן את מעמדו כמשתמט גיוס, זאת לאחר שהמערער ציין באוזניה כי סיים את חוק לימודיו. לפי טענתה, רישום זה מלמד, כי נודע למערער שהוצא צו המחייבו להתחיל את שירותו הצבאי, וכי הוא נמנע מהתייצב לפיו.
לחלופין, הפנתה התובעת אל צו הפוקד הכללי מיום 8/11/2005, אשר קרא למערער להתגייס לשירות במועד הנקוב בו אם לא יזומן לשירות בהודעה אישית לפני כן.
בכל הנוגע למצבו הרפואי של המערער ובדיקת תאונת הדרכים בה היה מעורב, ציינה התובעת כי הדברים ראויים לבדיקה מעמיקה ומקיפה, אך אינם משליכים, לפחות בשלב הנוכחי, על כשירותו של המערער למעצר או על הצדקת המשך החזקתו במעצר.

הכרעה בערעור
חוקיות צו הגיוס
אין מחלוקת בין הצדדים, על כך, שביום 19/5/2008 הופק בלשכת הגיוס בבאר שבע צו, הקורא את המערער לשירות ביטחון על פי סעיף 12 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986. צו זה קרא למערער לשירות צבאי בן 36 חודשים החל ביום 14/8/2008, למרות שכושרו לשירות ביטחון טרם נקבע. על הצו חתם סג"ם עוז לוטם, ע. רמ"ד תנועה. בצו גופו צוין, כי הוא הורשה לעשות כן על ידי הפוקד, סא"ל שלומי רון. על גבי הצו מתנוססות המילים "דואר רשום". להוצאת הצו האמור קדמה עבודה מקדימה בלשכת הגיוס, אשר בשיאה החלטתו של הפוקד, סא"ל רון, מיום 18/5/2008 לאשר גיוסו של המערער על פי סעיף 12 לחוק.
סעיף 55(ז) לחוק שירות ביטחון קובע כי צו אישי "יכול שייחתם בידי מי שהוסמך להוציאו או בידי חייל שהורשה לכך על ידיו ובלבד שצוינו בצו שמותיהם, דרגותיהם ותפקידיהם".
טענתו של הסנגור בעניין זה הינה, כי אין בחומר הראיות ראייה המלמדת, שסג"ם לוטם הוסמך על ידי סא"ל רון להוציא את הצו בשמו.
אין בידיי לקבל טענה זו. שורה של ראיות, המצויות בחומר מלמדות, כי סג"ם לוטם הוסמך על ידי סא"ל רון לפעול בשמו בעניין זה.
ראשית, נוסח הצו גופו מלמד זאת – סג"ם לוטם חתם על הצו, ליד רישום המנוסח כך: "פרטי חותם הצו שהורשה לכך על ידי הפוקד";
שנית, סמיכות הזמנים בין קבלת ההחלטה על ידי הפוקד לבין מועד הוצאת הצו על ידי סג"ם לוטם (18-19 במאי 2009) מהווה אינדיקציה נוספת לכך.
שלישית, המסמך מיום 10/1/2009 המצוי בתיק, בחתימתו של סא"ל רון, מסמך אשר הוצא (בין השאר) מכוח סעיף 55(ז) ובו הסמכה מפורשת לסג"ם לוטם לחתום בשמו על צו אישי, מציין זאת בצורה ברורה. אמנם, הסנגור המלומד העלה תהיות ביחס לנכונות המועד, בו נחתם אותו מסמך (בהתחשב ביחס שבין מועד זה לבין רישום בכותרתו של המסמך "נספח א' – עדכון 5.2008). דא עקא, שטענה שכזו איננה יכולה להיבדק בשלב הראייתי בו אנו מצויים, ומן הסתם תיבדק לעיצומה במשפט גופו.
אמור, אפוא, כי סג"ם לוטם היה מוסמך ומורשה לקרוא למערער לגיוס בצו לפי סעיף 12 לחוק שירות ביטחון בשמו של סא"ל רון.
טענתו של הסנגור ביחס לצורך בקבלת אישור מפקד מנהל גיוס לקריאה לשירות לפי סעיף 12 הנ"ל נסתתמה לנוכח הצגת הוראת קבע מתקני אכ"א-07-01, אשר ביטלה צורך זה במקרים כגון זה, הנדון כאן.

הבאת הצו לידיעת המערער
האם קיימת ראייה, כי הצו האמור בא לידיעתו של המערער?
כידוע, סעיף 55(ג) לחוק שירות ביטחון קובע כי "צו יחייב את האדם שעליו הוא חל מן הזמן שהגיע לידיעתו"; ואילו סעיף 55(ה)(2) קובע חזקה, שלפיה משלוח צו בדואר רשום למען מגוריו הקבוע של אדם, די בו כדי להביא הצו לידיעת האדם שעליו הוא חל.
במקרה שלפנינו, קיים בתיק העתק של הצו, ועליו רישום לפיו הוא יועד להישלח בדואר רשום לכתובתו הידועה של המערער. כמו כן, קיים רישום ממוחשב, המלמד שהובהר למערער מעמדו, כמי שלא התייצב בלשכת הגיוס חרף צו שהוצא לו.
השאלה, אם די בקיומו של העתק צו המתויק בתיק כראייה לכאורה לשליחתו אל כתובתו הידועה של המלש"ב מכוח כלל תקינות פעולות המנהל טרם הוכרעה בערכאה זו, ואינני סבור שהיא דורשת הכרעה בעניינו של המערער.
אין ספק, שמשנמסר למלש"ב, זמן קצר לאחר המועד שיועד לגיוסו, כי הוא משתמט מגיוס שאליו נקרא כדין, יש לראותו כמי שהיה מודע לקיומו (סעיף 55(ג) הנ"ל).

צו פוקד כללי
יותר מכך, גם אם הצו האישי, אשר הוצא למערער לא הגיע לידיעתו, אין מחלוקת, כי צו הפוקד הכללי (צו שירות ביטחון (התייצבות לרישום, לבדיקות ולשירות ביטחון), התשס"ו-2005 חל על המערער כבר-רישום (כהגדרת המונח בצו): כאשר הוא אזרח ישראלי שנולד ביום 30/3/1989; על פי צו זה, היה עליו להתייצב לרישום ולבדיקות ביום 16/11/2005 (סעיף 3 לצו), ומאחר שלא קיבל הודעה אישית, הקוראת אותו להתייצב לגיוס, היה עליו להתייצב לשירות סדיר מכוח הצו הכללי ביום 8/8/2008 בשעה 8:00.
יצוין, ששיחת הטלפון, אשר נערכה עם המערער, ואשר בה הובהר לו מעמדו, נערכה אחד עשר ימים לאחר מועד זה. יוצא, אפוא, שחובת ההתייצבות הובאה לידיעתו סמוך לאחר המועד בו היה עליו להתייצב על פי הצו הכללי, על כל המשתמע מכך.
סיכומו של דבר
העולה מן המקובץ הינו, כי לכאורה זומן המערער כדין לשירות, בהתאם לסעיף 12 לחוק שירות ביטחון. עובדת זימונו הובאה, לכאורה, לידיעתו. הוא נמנע מלמלא את הצו האישי אשר זימנו להתייצב וגם להוראת הצו הכללי לא ציית. הוא נמנע מלציית לצווים אלו גם לאחר שהעניין הובא לידיעתו בשיחת טלפון.

משמע – קיימות ראיות לכאוריות להוכחת אשמתו של המערער – היעדרות משירות ביטחון – לפחות החל ביום 19/8/2008.

הערות נוספות
טרם חתימת הדיון בעניין חוקיות גיוסו של המערער מצאתי להוסיף מספר הערות –
א. תיקו האישי של המערער לא הכיל, למרבה הצער, את מלוא המידע הנחוץ לצורך בחינת חוקיות גיוסו. כך, לא תויקו בו העתקים של צווים, אשר נשלחו למערער ובהם זימונו לרישום ולבדיקות. התיק אף לא הכיל ראיות ברורות וחד משמעיות המלמדות על משלוח צווים אל המערער.
מן הראוי הוא, כי רשויות הגיוס יפעלו כך, שכל צו, אשר נשלח אל מלש"ב יתויק בתיק תוך ציון העובדה שנשלח בדואר "רגיל" או "רשום". ראוי שיצוינו מועד המשלוח ופרטי השולח כמו גם אישור בית הדואר על קבלת דברי הדואר הרשומים.
למצער, ראוי שתצורף לתיק תעודת עובד ציבור של מי שביצע את פעולת המשלוח, ואשר בה ירוכזו הנתונים הללו במלואם.
ב. מן הראוי ששיחות טלפוניות הנערכות עם מלש"ב יתועדו באופן מלא במסמך בחתימת ידו של המשוחח, תוך ציון הנתונים, המלמדים, כי הוא ווידא שהוא אכן משוחח עם המלש"ב ולא עם אדם אחר. מסמכים שכאלה ראוי שיתויקו אף הם בתיק האישי.
הסנגור המלומד הצביע על תמיהה לכאורה במסמך "אישור לייצוב מלש"בים לגיוס" אשר נחתם ביום 10/1/2008 על ידי סא"ל שלומי רון, מפקד לשכת הגיוס בבאר שבע. נטען, כי הטופס גופו, המלמד על עצמו כי הוא מהווה "עדכון 5.2008" נחתם בשליש הראשון של חודש ינואר 2008. הסנגור רומז  לאפשרות, שהתאריך, אשר צוין על גבי המסמך איננו אותנטי, על כל המשמעויות הקשות העלולות להילוות לכך. עניין זה ראוי לבדיקה על ידי הפרקליט הנוגע בדבר.

סוגיית פציעתו של המערער והטיפול הרפואי בו
כזכור, טען הסנגור המלומד, כי פציעתו של המערער במהלך הובלתו אזוק מביתו למעצר והעדר טיפול רפואי נאות בו בבסיס הכליאה מצדיקים, כשלעצמם, הימנעות מהותרתו במעצר.
לכך, לא אוכל להסכים.
שמעתי במהלך הדיון את המערער עצמו ביחס לנסיבות קרות התאונה וביחס למצבו הרפואי ולטיפול, אשר ניתן לו. כאמור לעיל, טוען המערער כי נפגע כאשר היה אזוק אל שוטר צבאי ולא חגור אל מושבו. לפי טענתו, הוא לא זכה לבדיקה רפואית נאותה והוא סובל מכאבים בגבו. אכן, כפי שצוין בהחלטת השופט קמא הנכבד, חזקה על רופא בסיס הכליאה ועל מפקד בסיס הכליאה שידעו ליתן טיפול רפואי נאות למערער, בפרט על רקע טענתו, כי נפגע תוך כדי הובלתו כעציר. ודאי, שאין בטענותיו ביחס לטיפול הרפואי כדי להצדיק הימנעות מהמשך החזקתו במעצר.
עם זאת, מופנית החלטה זו לעיונם של קצין המשטרה הצבאית הראשי, ושל מפקד בסיס הכליאה על מנת שיורו על בדיקת טענותיו של המערער ביחס לנסיבות פציעתו הנטענת וביחס לאופי הטיפול הרפואי אשר זכה בו. אומר בזהירות, כי ראוי שתיערך בדיקה דקדקנית של טענותיו של המערער בעניין זה ובמידת הצורך, כי יינתנו ההוראות המתאימות לשוטרים הצבאיים העוסקים בליווי כלואים בנוגע לחובתם לדאוג לבטיחותם של העצורים, המלווים על ידיהם.

התמשכות ההליכים
טוען הסנגור המלומד – עניינו של המערער סבוך; הוא יחייב שמיעת ראיות; טרם נקבע מועד לשמיעתן; בנסיבות שכאלו צפוי המערער לשהות במעצר זמן ארוך ביחס לעונש אשר צפוי להיות מוטל עליו גם אם יורשע בדינו. לפיכך, ראוי להימנע ממעצרו הסגור.
נפניתי אפוא להלכה הפסוקה בכגון דא ומצאתיה במסגרת ע"מ/72/08 התובע הצבאי הראשי נ' טור' שי פרג'ון (2008); באותה החלטה צוין, כי הנחת המוצא בסוגיית מעצר חיילים הנאשמים לפני בתי דין צבאיים הינה של ניהול מהיר של ההליכים וסיום המשפטים תוך שבועות אחדים; צוינה ה"פרובלמטיקה המיוחדת" שבעונשי המאסר הקצרים יחסית הנגזרים על עצורים עד תום ההליכים על פי עילות המעצר הצבאיות. הודגש, כי מתחייב מכאן "לשמר יחס נאות בין תקופת המעצר עד לסיום ההליך לבין עונש המאסר הצפוי לנאשם אם יורשע בדינו". יחס נאות זה, כך הוטעם, חייב להביא בחשבון את חזקת החפות ואת מראית פני הצדק. ככל שמתארכת תקופת המעצר, צוין, מתקהות עילות המעצר כולן.
סברתי, שהחלת הכלל המשפטי האמור על המקרה הנדון כאן, איננה מצדיקה שחרורו של המערער לאלתר. אין כל בסיס לחשש, שמא משפטו של המערער יתארך במידה בלתי סבירה; העבֵרה המיוחסת למערער איננה קלת ערך וודאי שהעונש אשר יוטל בגינה, אם יורשע המערער, לא יהיה בן שבועות בודדים בלבד. לפיכך, יחס נאות בין תקופת המעצר הצפויה לבין העונש הצפוי נשמר.

סוף דבר
משנמצא, כי התשתית הראייתית המצויה בתיק האישי מקיימת את הרמה הנדרשת לשלב בו אנו מצויים; משברור, כי מעשה העבֵרה המיוחס למערער מקים עילות מעצר מבוררות; ומשעולה, כי אין ניתן להלום עילות אלו בחלופת מעצר כלשהי, נמצא, כי אין כל פגם בהחלטת הערכאה הראשונה, והיא תעמוד על כנה.
המערער יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.
נשיאת בית-הדין מתבקשת לפעול לקבוע את התיק לשמיעת ראיות בהקדם, בשים לב לעובדה שהמערער מצוי במעצר.

העתקי החלטה זו יועברו לעיונם של קמצ"ר, מפקד מנהל גיוס ומפקד בס"כ XXX.

ניתנה והודעה היום, ‏כ"ב בכסלו התש"ע, ‏9 בדצמבר 2009, בפומבי ובמעמד הצדדים.


אבי לוי              אל"ם,
שופט בית הדין הצבאי
ל ע ר ע ו ר י ם


חתימת המגיה: _________________                     העתק נאמן למקור
                                                                               רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________                     ק'                  בית           הדין

 
 

לקבלת ייעוץ ראשוני עם עורך דין צבאי פרטי - הזן פרטים עכשיו!

 

שם
תאור קצר
טלפון ליצירת קשר
יש לנו 86 אורחים מחוברים
Военный юрист
הוראות שימוש באתר