Home ערעור מעצר מעצר פתוח במחנה היחידה הממונה על יחידתו

כתבות תוכן

עורך דין צבאי
מעצר פתוח במחנה היחידה הממונה על יחידתו PDF הדפסה דוא
נכתב ע"י ערעור (מעצרים) 6/10   
ראשון, 13 פברואק 2011 10:46
     
בבית הדין הצבאי לערעורים
בפני:
אל"ם דורון פיילס - המשנה לנשיא
בעניין:
התובע הצבאי הראשי - המערער
(ע"י ב"כ, רס"ן אבישג אגמי-מרדכי; סרן דרור אפלדורף קל)
נ ג ד
טור' חן מלכה - המשיב
(ע"י ב"כ, סרן מתן פורשט)
ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הצפון שניתנה בתיק צפ/23/10 (רס"ן כרמל ווהבי – שופט) בתאריך 11/1/2010 . הערעור התקבל.
ה ח ל ט ה
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בחומר הראיות אני מוצא לקבל את ערעור התביעה.
המשיב ייעצר במעצר פתוח במחנה מפקדת אגד ארטילרי XXX עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. בשל השעה המאוחרת ישהה המשיב היום במעצר פתוח במפקדת פיקוד הצפון ויועבר למפקדת א"א XXX מחר.
נימוקי החלטה זו יינתנו בנפרד.

ניתנה והודעה היום, כ"ז בטבת התש"ע, 13 בינואר 2010, בפומבי ובמעמד הצדדים.

______________________
דורון פיילס,               אל"ם
המשנה לנשיא בית הדין הצבאי
ל      ע     ר     ע     ו     ר     י     ם
נ י מ ו ק י  ה ח ל ט ה
1. ביום 13/1/2010 ראיתי לקבל את ערעור התביעה ולהורות כי המשיב, טור' חן מלכה (להלן: המשיב) ייעצר במעצר פתוח במחנה היחידה הממונה על יחידתו. להלן נימוקי ההחלטה.

2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. התביעה הצבאית ביקשה, בבית הדין המחוזי, כי המשיב ייעצר במעצר פתוח עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו, ביחידה שאינה יחידתו. ההגנה ביקשה כי  המשיב ישוחרר כליל ממעצר. בית הדין קמא הורה על שחרורו של המשיב ממעצר. מכאן ערעור התביעה.

3. עיון בחומר הראיות מעלה את התמונה העובדתית הבאה: ביום 6/1/2010 נכנס המשיב למרפאה אשר במחנה יחידתו וביקש לראות רופא. הצוות הרפואי מסר לו כי אין קבלת קהל וכי עליו לחזור ביום אחר. אחר כך מסר לו חברו, כי מתקיים מסדר חולים, שלא כפי שנמסר לו במרפאה. אז חזר המשיב למרפאה וצעק וגידף את החובשים שנכחו במקום. לאחר מכן, הודיע המשיב כי בכוונתו להיכנס ראשון אל חדר הרופא וצעק כי ברצונו לשוחח עם הרופא. בהמשך נכנס המשיב לחדרו של אחד הרופאים, שהיה ריק מאדם, נטל מהשולחן סכין יפנית, יצא מהחדר וחתך באמצעותה את אחד ה"קיטבגים", שהיו מונחים על הרצפה במרפאה. המשיב קילל את החובשים, תוך שהוא מנופף בידו עם הסכין. המשיב אף נטל קסדה שהייתה במקום והשליכה לעבר אחד מקירות המרפאה. אחד החובשים ניסה להרגיע את המשיב וביקש ממנו לצאת עמו אל מחוץ למרפאה. בתגובה השליך המשיב את הסכין לעבר קיר סמוך, והסכין נשברה.
תמונה עובדתית זו מוסכמת בעיקרה על הצדדים. במחלוקת מצויה השאלה האם בעת שנופף המשיב בידו עם הסכין היה להב הסכין פתוח, אם לאו. ההגנה טוענת שלהב הסכין היה סגור והתביעה טענה כי להבה של הסכין היה פתוח.
 עיקר המחלוקת בין הצדדים נסב על שאלת קיומה של עילת מעצר בענייננו.

4. השופט הנכבד קמא קבע בהחלטתו כי אין מקום להיעתר לבקשתה של התביעה הצבאית. בית הדין קמא ציין כי האירוע המתואר בכתב האישום הוא נקודתי, לא תוכנן על-ידי המשיב, התרחש בעקבות מצוקה רפואית שאליה נקלע ואף הסתיים מיוזמתו של המשיב, לאחר שיחה עם אחד החובשים במרפאה. אשר לשימוש בסכין קבע בית הדין קמא כי המשיב לא הצטייד מראש באותה סכין ובכל מקרה לא עשה בה שימוש כדי לפגוע במי מהנוכחים במקום. בנסיבות אלו, מצא בית הדין קמא כי לא נשקפת מסוכנות כלשהי מן המשיב  אם ישוחרר מן המעצר. בית הדין קמא ציין בהקשר זה את העובדה שהמשיב נעדר עבר פלילי ואת המכתב שהגיש לבית הדין, אשר בו הביע המשיב חרטה על האירוע וביקש את סליחת אנשי הסגל הרפואי. בית הדין קמא ציין כי הגם שמתקיימת כאן עילת המעצר הצבאית הייחודית אין די בה, לבדה, בנסיבות המקרה דנן כדי להצדיק את מעצרו של המשיב. לפיכך, הורה השופט הנכבד קמא על שחרורו של המשיב מכל מעצר.

5. התביעה, כאמור, לא השלימה עם החלטה זו והיא משיגה על שחרורו של המשיב. להשקפתה, בשים לב לתשתית הראייתית, אשר ברובה אינה שנויה במחלוקת, מתקיימות כאן הן עילת מעצר שעניינה מסוכנות והן עילת המעצר הצבאית הייחודית. התביעה סבורה כי ראייה כוללת של התנהגות המשיב- הגעתו היזומה למרפאה, התנהגותו שלוחת הרסן, דברי האיום שהשמיע כלפי צוות החובשים, זריקת החפצים ובעיקר השימוש בסכין- משקפת התנהגות שמקימה חזקת מסוכנות, שלא נסתרה. בהקשר זה, מציינת התביעה כי המשיב נדון בעבר בדין משמעתי בשל התבטאות לא נאותה כלפי מפקדת והעיד על עצמו, במסגרת ההליך המשמעתי "מהלחץ השתגעתי קצת והתפרקתי עניתי בעצבים. מעצבים לפעמים טועים". התביעה סבורה כי אותו האירוע והאירוע דנן מלמדים על דפוס התנהגות של המשיב, שעלול לחזור על עצמו שוב. עוד סבורה התביעה כי האירוע דנן  מקים, במלוא עוזה, את העילה הצבאית הייחודית.

6. הסנגור מצידו, סבור כי התביעה מפריזה בתיאור האירוע. מהצבר העדויות עולה, להשקפתו, כי המשיב פעל אומנם מתוך כעס וכשהוא נסער, אולם לא השמיע דברי איום כלפי אדם קונקרטי ולא השתמש בסכין כדי לאיים בדקירה אלא אך אחז בו. לגישת הסנגור, אין מדובר בהתנהגות אשר מצדיקה מעצר או חלופת מעצר.

7. אשר למחלוקת העובדתית – עדי הראיה למעשיו של המשיב מציינים כי להב הסכין היה שלוף כשנופף המשיב בסכין. המשיב טוען אחרת. דומה כי בעניין זה נוטה מרכז הכובד של הראיות לכאורה לגרסת העדים. עם זאת, אין מחלוקת של ממש כי המשיב החזיק בסכין ונופף בה בתנועות שאינן מצביעות על איום בשימוש בסכין לחיתוך או לדקירה. איש כפי תיאורו מוסרים כי המשיב אחז בסכין בדרך שאוחזים בחפץ כלשהו, כגון בעט, ונופף בידיו.

8. גם כך מדובר באירוע חמור, שסיכון בצידו ופגיעתו במשמעת הצבא רעה. למשיב נמסר כי על אף שנאמר לו כי לא יוכל להתקבל לרופא באותו היום אין הדבר כך, ועל כן חזר למרפאה ושם החל במסכת של גידופים ודברי איום שכוונו לחובשים. המשיב לא הסתפק במילים קשות והוסיף גם מעשים- הוא נטל סכין, פגע באמצעותה ברכוש והשליך קסדה על הקיר. המשיב צעק והשתולל ואגב כך גם נופף בסכין. הכול כלפי חיילים מסגל המרפאה, בשל חוסר שביעות רצונו של המשיב מתשובות שקיבל מהם.
לא עלה כי המשיב התכוון לפגוע באדם, אולם התנהגותו הייתה, לכאורה, התנהגות שלוחת רסן, מתוך חמת זעם. במהלכה עשה שימוש בסכין, פגע ברכוש והשמיע דברי איום חמורים.
אמנם, אין בעברו של המשיב עבירות משמעותיות, אולם בצדק נטען כי ההסבר שנתן המשיב בעבר להתפרצותו כלפי מפקדת, יחד עם המעשים באירוע דנן, מלמדים, לכאורה, כי למשיב נטייה להתפרצויות אימפולסיביות.
 
9. שאלה היא, האם קמה כאן "חזקת מסוכנות", בהתאם לקבוע בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 אשר מדבר ב"עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם". כידוע, "...איום במעשה אלימות, כשלעצמו... אינו מקים חזקת מסוכנות, על פי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996..." (ע"מ/18/07 רב"ט אחוות נ' התובע הצבאי הראשי (2007)). כתב האישום מייחס למשיב את השימוש בסכין- הן חיתוך שקי החפצים והן הנפנוף- כחלק ממסכת האיומים. מנגד, הוברר, כמפורט לעיל, כי המשיב לא השתמש בסכין לאיים בדקירה או בחיתוך באמצעותה. ספק אם חיתוך שקי החפצים הוא אכן חלק מן העובדות שמגבשות, לכאורה, את עבירת האיומים, או שמא הוא רק עובדה אשר עומדת ברקע הדברים. מכל מקום, גם אם אין קמה חזקת המסוכנות "אין משמעות הדבר שדברי איום אינם יכולים, בנסיבותיו של מקרה נתון, להוות ראיה לכאורה למסוכנותו של המשמיע" (בש"פ 3384/97 מגרילשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.6.1997)).

10. מהלך התנהגותו של המשיב באירוע ונטייתו להגיב תגובות אימפולסיביות מלמדים אכן ישנו חשש כי בנסיבות שבהן ממלאי תפקידים יכעיסוהו ישוב הוא ויגיב תגובות אלימות ויסכן את סביבתו. על כן, אין לשחררו מן המעצר כליל.  עם זאת, בשים לב להיקף המעשים וטיבם, לעובדה כי המשיב לא תקף פיסית, עד כדי מגע, אדם קונקרטי, לעובדה כי איש לא נפגע ולכך שהמשיב  פסק מהתנהגותו הפרועה בעצמו ולא נדרש להשתלט עליו בכוח, נמצא כי מדובר במסוכנות מתונה יחסית, שניתן לענות עליה בחלופה, של מעצר פתוח. נוכח אופי המעשים והעובדה שהמתלוננים ממשיכים לשמש ביחידה בתפקידם ועשויים להיפגש עם המשיב במסגרת תפקידם, טוב כי המשיב ישהה במעצר פתוח ביחידה אחרת ולא ביחידתו.

11. משנמצא כי קמה כאן עילת מעצר מניעתית, של מסוכנות, וכי ניתן לענות עליה בחלופה, אין עוד צורך להיזקק לעילה הצבאית הייחודית, שטעמה הרתעתי (ראו ע/22/00 טור' אולמן נ' התובע הצבאי הראשי, פסקה 9 (2000) וכן, מן העת האחרונה ע"מ/4/10 רב"ט עטייה נ' התובע הצבאי הראשי, פסקה 18 (2010)). למעלה מן הצורך, ובשים לב לרקע הצבאי המובהק של האירוע דנן, אדרש גם לעילה האמורה. "עילה זו מוחלת, כידוע, במשורה, כשישנם שיקולים בולטים, ערכיים, של שמירת המשמעת בצבא והקפדה על ערכי יסוד נוספים שיש להקפיד על שמירתם, בין שורות הצבא" (ע"מ/98/08 סמ"ר כץ נ' התובע הצבאי הראשי (2008)).
בפסיקתנו הובהר כי גם כשמתקיימת עילת המעצר הצבאית הייחודית, ניתן, לפי הנסיבות, ולפי העקרונות הכלליים של הדין  להסתפק בחלופת מעצר (ראו ע"מ/48/06 התובע הצבאי הראשי נ' טור' אסמאעיל (2006); ע"מ/83/08 התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט כהן (2008); ע"מ/11/10 טור' אללוף נ' התובע הצבאי הראשי (2010)).
בענייננו מדובר בהשתוללות משולחת רסן של חייל במרפאה צבאית, שבמהלכה השמיע דברי איום חריפים וגרם נזק לרכוש צבאי והכול כתגובה להתנהלות של צוות המרפאה במילוי תפקידו, שלא נשאה חן בעיני המשיב. בהתנהגות כזו יש כדי לפגוע פגיעה משמעותית בכללים בסיסיים של משמעת והתנהגות נאותה, בתוך המסגרת הצבאית. ההתנהגות המיוחסת למשיב מלמדת על כוונתו לכפות רצונו על ממלאי תפקיד בכוח, תוך שימוש באלימות ובאיומים, עניין שמקומו לא יכירנו בכל מסגרת מתוקנת ובוודאי לא במסגרת הצבאית. המעשים המיוחסים למשיב נועדו להלך אימים על סגל המרפאה. למרבה הצער, התופעה של תקיפת סגל רפואי חדרה גם לשורות הצבא (ראו למשל: ע/82/08 התובע הצבאי הראשי נ' סמל מזרחי (2008); ע/47/08 סמל סרור נ' התובע הצבאי הראשי (2008); ע/45/08 התובע הצבאי הראשי נ' טור' אסקנאו (2008)) והיא תופעה שיש לשרש. כל אלה מלמדים כי מתקיימת כאן גם העילה הצבאית. הגורמים הממתנים שפורטו לעיל, מצדיקים, גם באספקלריה של עילה זו, הסתפקות בחלופת מעצר.

12. הערעור התקבל, אפוא. 
                                                                                                                                                   ניתנו היום, ו' בשבט התש"ע, 21 בינואר 2010, בלשכה ויועברו לצדדים ע"י המזכירות.

__________________________
דורון פיילס,                אל"ם
המשנה לנשיא בית הדין הצבאי
ל      ע     ר     ע     ו      ר    י     ם


חתימת המגיה: _________________                     העתק נאמן למקור
                                                                               רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________                     ק' בית הדין



 
 

לקבלת ייעוץ ראשוני עם עורך דין צבאי פרטי - הזן פרטים עכשיו!

 

שם
תאור קצר
טלפון ליצירת קשר
יש לנו 79 אורחים מחוברים
Военный юрист
הוראות שימוש באתר