Home ערעור מעצר שימוש בלתי חוקי בנשק - ערעור מעצר

כתבות תוכן

עורך דין צבאי
שימוש בלתי חוקי בנשק - ערעור מעצר PDF הדפסה דוא
נכתב ע"י ערעור (מעצרים) 11/10   
ראשון, 13 פברואק 2011 10:51
     
בבית הדין הצבאי לערעורים
בפני:
אל"ם דורון פיילס - המשנה לנשיא
בעניין:
טור' משה אללוף - המערער (ע"י ב"כ, סרן עדי ליבוביץ' קל)
נ ג ד
התובע הצבאי הראשי - המשיב (ע"י ב"כ, סרן אפרת שטרית)
ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי מרכז שניתנה בתיק  מר/41/10 (סא"ל אהרון פנחס – סגן הנשיאה) בתאריך 19/1/2010. הערעור נדחה.
ה ח ל ט ה
1. כתב האישום מייחס למערער, טוראי משה אללוף, עבירה של שימוש בלתי  חוקי בנשק, לפי סעיף 85 סיפא לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו- 1955. נטען כי ביום 11/1/10 נכנס לאוהל המגורים ביחידה שבו היו באותה העת שני חיילים. המערער דרך את הנשק, כשהוא מכוון לרצפה, אחר כך העביר את הנצרה למצב "בודדת", הרים את הנשק כשהוא מופנה לעבר אחד החיילים, המתלונן, ונקר בנשק. התביעה ביקשה בבית הדין המחוזי כי המערער ייעצר עד תום ההליכים, במעצר ממשי. השופט הנכבד קמא הורה כי המערער ייעצר במעצר ממשי, לתקופה קצובה, עד יום 14/2/10. מכאן הערעור. המערער סבור כי אין הצדקה לעצור אותו כלל. לחילופין, מבקש המערער כי אורה על שחרורו למעצר פתוח ביחידה.

2. מחומר הראיות עולה כי המערער, המתלונן וחברם הם טירונים, בשלב מוקדם יחסית של טירונות חי"ר. המתלונן והחייל הנוסף היו באוהל, כשהמתלונן שוכב או יושב על מיטתו. המערער נכנס לאוהל. השלושה החליפו דברים ואז עשה המערער מעשים בנשקו.

3. בעניין כיוון הנשק ישנה מחלוקת מסוימת בין הצדדים, שנובעת מהבדלים מסוימים בין הדברים שמסרו השלושה בחקירה לבין דברים שעלו במסגרת תחקיר שנערך ביחידה. יצוין כי בדיון בבית הדין קמא נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בקשר להצגת התחקיר או חלקים ממנו והסתמכות עליו. מחלוקת זו מצאה ביטוי והוכרעה בהחלטתו של השופט קמא. לא אדרש לה. לטעמי, ראוי היה להביא בפני הערכאה קמא, בשלב המעצר, את התחקיר, גם אם הוא או חלקים ממנו אינם ראיות שיהיו קבילות במשפט העיקרי- כדי שיפרש בפני בית הדין מלוא היקף חומר הראיות שנאסף כאן.

4. אסקור את אותם ההבדלים, שהם בעיני הבדלים דקים שאין בהם להשפיע על שאלת ההצדקה למעצר. בחקירה מסר המערער "דרכתי את הנשק, העברתי ניצרה לבודדת, ונקרתי לעבר ניסים, הייתי במרחק 4 מטר ממנו בערך, דרכתי את הנשק לכיוון רצפת האוהל ונקרתי לכיוון שלו". החייל הנוסף מסר בחקירה כי המערער  "...נקר את הנשק לכיוון ניסים". הוא נשאל שוב לאן כיוון המערער את הנשק והשיב "לעבר ניסים, זה מה שהספקתי לקלוט". ניסים, המתלונן, מסר בחקירה "לא שמתי לב שמשה נכנס. שמעתי את הנשק נדרך,  הרמתי את הראש והבחנתי בקנה מכוון אלי. הייתי בשוק כי זה לא נחמד לראות נשק מכוון אלי". עורך התחקיר, מפקד הפלוגה של השלושה, ציין כי בתחקיר מסר המערער כי "לא התכוון להפנות את הנשק לעברו של החייל ניסים אלא רק להרים אותו לכיוון אזור המיטה...", "...לא התכוון להפנות את הנשק לעברו של החייל ניסים אלא רק נקר אותו לאזור". עוד מסר המ"פ כי החייל הנוסף ציין בתחקיר כי "הנשק היה מופנה לעבר המיטה ולא לכיוון ניסים עצמו".

5. אין מחלוקת כי המעשים המיוחסים למערער לא היו תולדה של סכסוך ולא נעשו כמעשה איום כלפי המתלונן. למעשה, המערער מציין כי הדברים נעשו בחוסר מחשבה. אולם אין חולק כי דובר במעשים רצוניים, שנעשו מתוך מודעות. אין מדובר בהפניה מקרית של הנשק כלפי המתלונן, אגב עשיית פעולה אחרת (כגון ניסיון להורידו מן הגוף או בדיקתו), אלא בפעולה שהיא חלק מרצף פעולות שהן בעליל אסורות והן בגדר "משחק בנשק"- המערער דרך את הנשק, הסיטו כלפי המקום שבו היה המתלונן ונקר. אין מחלוקת כי המערער לא עשה פעולה של כיוון מדויק של כלי הנשק כלפי המתלונן. אולם אין גם מחלוקת כי באופן מודע ונשלט הביא את הנשק למצב שבו קנהו יופנה לעבר המקום שבו היה המתלונן. שלוש העדויות במצ"ח חדות בעניין זה ולפיהן הנשק היה מופנה למתלונן. ואולם, לטעמי הגרסה האחרת שבתחקיר, שלפיה הנשק היה מופנה לכיוון המיטה ולא לכיוון המתלונן, אינה נבדלת באופן משמעותי מן הגרסה שבחקירה, שכן המתלונן היה על המיטה (ישב עליה לפי שעלה בחקירה או שכב עליה, כפי שנמסר בתחקיר).  בהיבט של עוצמת הסיכון- ברי כי פוטנציאל הפגיעה במתלונן, גם כשהנשק מכוון אך באופן כללי לעבר המיטה הוא כפוטנציאל הפגיעה  כשהנשק מכוון לפלג מפלגי גופו- הבדלי המרחק דקים, לנשק רתע, המערער אינו צלף מיומן וכלי הנשק אינו נשק צלפים. על כן גם מבחינת עוצמת הסיכון שנשקף מן המעשים המיוחסים למערער- אין במחלוקת העובדתית כדי להעלות או להוריד. דריכה ונקירה של נשק, המופנה, מטווח קצר מאוד, למקום שבו מצויים חיילים אחרים, מקימים סיכון ברמה גבוהה לפגיעה, גם אם נפרק הנשק זמן לא ארוך קודם. את הסיכון האמור, על כך אין חולק, נטל המערער באופן מכוון.

6. אשר לעילות המעצר- השופט הנכבד קמא קבע כי מתקיימת כאן חזקת מסוכנות, לפי סעיף 21 (א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, שלא נסתרה, אולם עוצמתה נמוכה- משום שמדובר באירוע חד פעמי, בנשק פרוק, לא אגב ויכוח ולא כאיום ובמערער שהפנים את חומרת מעשיו ודיווח עליהם למפקדיו.  השופט הנכבד היה סבור כי עילת המעצר הצבאית הייחודית מתקיימת כאן בעוצמה רבה- בשים לב לכך שהמערער עשה פעולות מסוכנות באופן מודע, באוהל, ביודעו שמצויים שם שני חיילים ולאחר שהובהר לו, כדבריו, כי משחק בנשק אסור וגורר סנקציות משמעותיות. השופט קמא סבור היה כי אין ניתן להסתפק כאן בחלופה, אך ראה כאמור לקצוב את משך המעצר.

7. דעתי כדעת השופט קמא. אכן, עילת המעצר הדומיננטית כאן היא העילה הצבאית הייחודית. הוטעם, בפסיקתו רבת השנים של בית דין זה כי עילה זו, שטעמיה הרתעתיים, חלה במקרים של שימוש בלתי חוקי בנשק שיצרו "סיכון מכוון". הובהר כי כל מקרה נבחן לגוף נסיבותיו וכי גם בהתקיים עילת מעצר ניתן, בנסיבות מתאימות, להסתפק בחלופה (לסקירת ההלכה ראו ע"מ/83/08 התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט כהן (2008)). בענייננו, מדובר בחייל אשר מצוי בעיצומה של טירונות, שהאיסור על שימוש לא מורשה בנשק הובא לידיעתו ובכל זאת ההין לעשות שימוש כזה, אשר כולל דריכה, הפניית הנשק לעבר חברו ונקירה, מטווח קצר, בתוך אוהל שבו  שני חיילים. מידת הסיכון שבמעשה גדולה ומידת הפגיעה של המעשה, בנסיבותיו, במשמעת הצבא, קשה.

8. אכן, לזכותו של המערער עומדות התוודותו וחרטתו. אלה והתקווה כי ישוב וישתלב בשירות צריכים להישקל בין השיקולים בגזירת העונש, אם יורשע. בנסיבות דנן אין לשיקולים האמורים משקל מכריע בעניין המעצר. בנסיבות העניין, גם לעובדה כי המשך מעצרו של המערער  עלול להוציאו ממחזור הטירונות הנוכחי וכן למנוע ממנו מלהשתתף בטכס ההשבעה הקרוב אינם בעלי משקל מכריע.

9. הסנגורית הביעה חשש כי ההליכים ימשכו מעבר לתקופת המאסר הצפויה, אם יורשע המערער. לגישתה, בהיבט זה התקופה שקצב השופט קמא ארוכה מידי. הסנגורית ציינה כי היא מתכוונת להגיש לסגן הפרקליט הצבאי הראשי בקשה לשינוי סעיף האישום ויש לה חשש שהטיפול בעניין יארך זמן. הוברר כי נקבעה ישיבת הקראה בתיק ליום 25/1/10, היינו בעוד חמישה ימים.

10. השופט קמא הורה על מעצר לתקופה קצובה, כדי להבטיח ניהול יעיל של ההליכים, בשים לב לנסיבות העניין וטוב שכך עשה. כבר נקבע מועד לישיבת ההקראה ובטוחני כי הכול יעשו מאמץ למצות את הטיפול בבקשה האמורה, אם תוגש בעת הקרובה, עד לישיבת ההקראה. דומה כי גם אם יכפור המערער באשמה ניתן יהיה לשמוע את הראיות ולהכריע את הדין בתוך תקופת המעצר.

11. הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום, ה' בשבט התש"ע, ‏ 20 בינואר 2010, בפומבי ובמעמד הצדדים.

______________________
דורון פיילס,               אל"ם
המשנה לנשיא בית הדין הצבאי
ל      ע     ר     ע     ו     ר     י     ם


חתימת המגיה: _________________                     העתק נאמן למקור
                                                                               רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________                     ק' בית הדין




 
 

לקבלת ייעוץ ראשוני עם עורך דין צבאי פרטי - הזן פרטים עכשיו!

 

שם
תאור קצר
טלפון ליצירת קשר
יש לנו 57 אורחים מחוברים
Военный юрист
הוראות שימוש באתר