Home ערעור מעצר ערעור מעצר - אלימות כלפי ממלאי תפקיד

כתבות תוכן

עורך דין צבאי
ערעור מעצר - אלימות כלפי ממלאי תפקיד PDF הדפסה דוא
נכתב ע"י ערעור (מעצרים) 29/10   
ראשון, 13 פברואק 2011 10:55
     
בבית הדין הצבאי לערעורים
בפני:
אל"ם אבי לוי - שופט
בעניין:
טור' א.ל. - המערער (ע"י ב"כ, סגן יגאל בלפור קל)
נ ג ד
התובע הצבאי הראשי - המשיב (ע"י ב"כ, סגן יואב דגני; סרן טל זיסקוביץ')

ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי זרוע היבשה, שניתנה בתיק ז"י/163/10 (רס"ן מאיה גולדשמידט – שופטת) בתאריך 21/3/2010. הערעור התקבל חלקית.


ה ח ל ט ה

כללי
כתב אישום הוגש ביום 21/3/2010 לבית-הדין הצבאי המחוזי מחוז שיפוט זרוע היבשה נגד המערער, טור' א.ל.. כתב אישום זה מייחס לו עבֵרה שעניינה אלימות כלפי ממלאי תפקיד, בניגוד לסעיף 60 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו- 1955.
פרטיו העובדתיים של כתב האישום עניינם בכך, שביום 16/3/2010, לאחר ששוטרת צבאית פנתה אל המערער, אשר המתין לאוטובוס בצומת הסמוך לעיר חדרה, וביקשה ממנו להזדהות על ידי הצגת תעודת חוגר, ניסה המערער להתחמק ולהיכנס לאוטובוס; משהשוטרת הצבאית חסמה את דרכו ומנעה ממנו את העלייה לאוטובוס, דחפָהּ המערער, תפס בזרועה הימנית והיכה אותה באמצעות אגרופו בסמוך לעינה השמאלית תוך שהוא מקללה ומעיף מעל ראשה את כובע המשטרה הצבאית, שאותו חבשה. אחר כך, ברח מהמקום אל עבר ביתו במושב "גאולי תימן".
ביום 18/3/2010, התבקש שופט בית-הדין קמא הנכבד, סא"ל אהרון פנחס להורות על הארכת המעצר הסגור לצורך הגשת כתב אישום.

החלטות הערכאה הראשונה
החלטת השופט פנחס
סגן הנשיא הנכבד סקר במסגרת החלטתו את החומר הראייתי אשר נאסף בעניינו של המערער וקבע, כי מצא "שקיימת תשתית ראייתית לכאורית מוצקה לכך שהחשוד נקט באלימות כלפי השוטרת הצבאית, המתלוננת, שעה שזו ביקשה לבצע את תפקידה". בהתייחסו לטענת ההגנה, שלפיה המערער ביקש רק להתנגד לפעולה בלתי חוקית שננקטה נגדו, מה שעשוי להוביל לזיכויו בדין, קבע סגן הנשיא הנכבד שלא מצא "כי יש בדבר לאיין את לכאוריותן של הראיות הקיימות בחומר החקירה כנגד החשוד או כדי לפגום באופן של ממש בעוצמתן".
קביעותיו אלו של השופט המלומד קמא התבססו על דברי המתלוננת, סמל שטרית, באמרתה, על דברי סמ"ר בן לולו, רס"ר חמ"צ XXX, אשר שמעה דברי הודיה מפי המערער ועל דבריו של המערער עצמו באמרתו, אשר במסגרתם הודה שפגע באמצעות ידו בפניה של המתלוננת, אף כי באופן שאינו מכוון.
בכל הנוגע לעילת המעצר, קבע סגן הנשיא הנכבד כי "מתקיימת מסוכנות מצד החשוד", שכן "לא בחל בנקיטת אלימות, במספר הזדמנויות כלפי גורמי אכיפת החוק, עת ביקשו האחרונים לבצע את תפקידם". השופט המלומד הדגיש, כי "אלימות זו הינה חמורה. החשוד עשה שימוש באגרופיו לשם הכאת אותם שוטרים". מכל אלה הסיק סגן הנשיא כי "יש חשש של ממש, שאם ישוחרר ממעצרו, וייקלע לסיטואציה מול גורמי אכיפת החוק או מול גורם בעל סמכות פיקודית, עלול הוא לנקוט באלימות כזו, שיש בה כדי לסכן את גופם ובטחונם של אחרים". השופט הנכבד קמא הסיק, אפוא, כי "בעניינו של החשוד מתקיימת עילה 'קלאסית'... בדבר מסוכנות" ולפיכך, לא נדרש לבחינת קיומה של עילת המעצר הייחודית לצבא. למעלה מן הנדרש ציין, כי "אף עילה זו מתקיימת בעניינו של החשוד".
דומה, שקביעתו של השופט המלומד קמא בדבר קיומה של עילת המסוכנות מבוססת במידה מהותית על מעורבותו, לכאורה, של המערער באירוע אלים אחר, אשר אירע בחודש נובמבר 2009, אירוע, אשר נחקר על ידי שוטרי משטרת ישראל אך טרם זכה לטיפול משפטי בדרך של הבאה לדין לפני בית משפט מוסמך. חומר הראיות הגולמי, אשר נאסף בעניין אחרון זה, כפי שתואר על ידי סגן הנשיא קמא לימד, כי לאחר שהמערער עוכב לצורך עריכת בדיקת "ינשוף", השתולל ותקף שוטר ומתנדב באגרופים, קיללם וגרם לאחד מהם לחבלות יבשות בידיו. גם בתחנת המשטרה אליה הובא, ירק אל עבר המתנדב, צעק לעברו ביטויים מעליבים, נגח בבטנו של נגד משטרה והיכהו באגרופיו.
מעשים אלו, עד כמה שהללו מבוססים בראיות, לימדו את סגן הנשיא קמא, כי המערער "נקט... באלימות חמורה כלפי שוטרים של משטרת ישראל שלא בהזדמנות חד פעמית ונקודתית, תוך שהוא אף מעליב אותם מגדף אותם ומסנן לעברם מילים בעלות משמעות מאיימת".
המערער נותר, אפוא, במעצר סגור, בהוראת כבוד השופט סא"ל פנחס.

החלטת השופטת גולדשמידט
אתמול, ביום 21/3/2010, הגישה התביעה נגד המערער כתב-אישום, ואז התבקשה השופטת הנכבדת רס"ן מאיה גולדשמידט להורות על החזקתו במעצר סגור עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. השופטת גולדשמידט סברה, שבנסיבות שנוצרו, לאחר שניתנה החלטה מפורטת ומנומקת של השופט פנחס, החלטה המנתחת הן את חומר הראיות באספקלריה של ראיות לכאורה הן את עילות המעצר, "כל התנגדות של ההגנה למעצר כעת צריכה להיבחן בערכאת הערעור". היא מצאה, כי אין מקום שהיא עצמה תדון בדבר "כערכאת הערעור". היא ציינה, כי "למעלה מן הצורך" היא עיינה בתיק החקירה ומצאה שאין מקום להתערב בקביעות השופט פנחס לגופן "או בהחלטתו בנוגע לקיומה של עילת מסוכנות צבאית".
הועלתה לפני השופטת קמא טענה, שלפיה הגשת חומר הראיות אשר נאסף על ידי משטרת ישראל בנושא חקירת המערער בעקבות תקיפת שוטרים לאחר בדיקת שכרות שנערכה לו, נעשתה שלא כדין, דהיינו בניגוד להנחיות פרקליטת המדינה ובניגוד להלכתו של בית המשפט העליון.
השופטת קמא הנכבדה ציינה כי "לאור העובדה שהתביעה לא הסתמכה על פלט המפרט את תיק המב"ד כי אם הגישה את מלוא חומר הראיות הקיים בתיק הקודם... ניתן לאשר את הגשת החומר המדובר...".
לאור כל אלו, פסקה השופטת קמא הנכבדה להיעתר באופן חלקי לעתירת התביעה ולהורות על מעצרו הסגור של המערער עד ליום 15/4/2010. כן הורתה השופטת  קמא לקבוע דיון הקראה והוכחות בדחיפות.
עם החלטה זו לא השלים המערער, ובאמצעות סנגורו המלומד, סגן יגאל בלפור, הוא ערער עליה ועתר לשחרורו מן המעצר כליל, או למצער לשחרורו ליחידתו בתנאי מעצר פתוח.

נימוקי ערעור ההגנה
ערעור ההגנה, כפי שבא לידי ביטוי בהודעת הערעור, אשר הוגשה אמש, מתחלק לשלושה ראשים.
ראש אחד עוסק בתקיפת התשתית הראייתית הלכאורית, המבססת את כתב האישום;
ראש שני מופנה נגד היזקקות בית-הדין קמא לראיות מתוך תיק החקירה אשר נאסף בעניינו של המערער ואשר התייחס לאירוע, שבו היה מעורב במהלך חודש נובמבר 2009;
ראש שלישי ואחרון הופנה נגד קביעות הערכאה הראשונה ביחס לקיומה של עילת מסוכנות, הנשקפת מהמערער, ואשר הצדיקה, כפי שנקבע, את מעצרו הסגור.
בנושא הראיות לכאורה, עמדה ההגנה על כך, שלמערער שמורה הייתה הזכות להתנגד למעצר לא חוקי ולהפעלת כוח לא חוקי מצד גורמי אכיפת-החוק. משהמתלוננת עשתה שימוש בכוח שלא כדין, "שימוש בכוח סביר על מנת להתנגד לכך הינה פעולה חוקית". הסנגור הדגיש, כי המתלוננת לא הכחישה את טענות המערער, שלפיהם הפעילה נגדו כוח שלא במסגרת פעולה מורשית. לפיכך, טען הסנגור, היה המערער רשאי להתנגד לפעולתה זו. מכאן, לטענת ההגנה, אין ראיות לכאורה כלל ועיקר לביצוע העבֵרה הנטענת.
במישור ההידרשות לתיק הממתין לבירור דינו, טען הסנגור, כי למקרא החלטות הערכאה הראשונה נוצרה תחושה, שלפיה, "למעשה, נעצר המערער בגין תיק המב"ד ולא בגין המקרה דנן".
הסנגור הדגיש, כי מאחר שאין בידי התביעה "אישור של פרקליט המחוז להצגת תיק המב"ד" ומאחר שהתביעה לא פירטה "מהם אותם טעמים חריגים המצדיקים את הגשת תיק המב"ד לעיונו של בית-הדין", על בית-הדין היה להתעלם מהראיות שבתיק זה. הסנגור ביקש, כי אקבע, ש"על התביעה הצבאית הראשית להכפיף עצמה להנחיות פרקליטת המדינה בעניין זה, כפי שאושרה על ידי בית המשפט העליון בפרשת פלוני". לחלופין, טענה ההגנה, כי יש לייחס לתיק המב"ד "משקל נמוך" ואת שאלת קיומה של עילת מעצר יש לבחון בעיקר על סמך האירוע בגינו מואשם המערער.
במישור של עילת המעצר, טען הסנגור, כי "האלימות בה לכאורה נקט במערער אינה מצדיקה את מעצרו הסגור של המערער". לפי טענת ההגנה, "אלימות מעין זו כלל אינה מקימה עילות מעצר".

תגובת התביעה
התביעה הצבאית, באמצעות בא-כוחה המלומד, סגן יואב דגני, ביקשה, כי אדחה את הערעור.
במישור הראייתי, טען התובע, כי חומר הראיות מלמד בבירור, שהמערער השתמש באגרופו במכוון על-מנת לפגוע בשוטרת הצבאית על כל המשתמע מכך. התובע סמך טענתו זו על דבריה של המתלוננת בדו"ח שערכה ובאמרתה, על דבריה באוזני שוטרים נוספים, דברים שנאמרו בהיותה נתונה בסערת-הנפש, תחת רישומו של האירוע, שאותו חוותה.
ביחס להיזקקות לחומר הראייתי מהתיק הקודם, טען התובע המלומד, כי נתקבל אישורו של פרקליט צבאי פיקוד דרום לעשות בו שימוש, זאת לאחר שעיין בו, ולפיכך, לא הייתה כל חריגה מהנחיות פרקליטת המדינה בכגון דא. התובע ציין, כי האמור במקרה הנופל לגדרם של החריגים, שבהם ראוי להציג לפני בית-הדין, הדן בסוגיית מעצרו של אדם את מלוא התמונה ביחס לעברו, ובכלל זאת, את מעורבותו לכאורה באירוע אלים קודם כלפי שוטרים.
בהתייחסו לעילת המעצר, תמך התובע בקביעת הערכאה הראשונה, שלפיה המערער מסכן את הציבור וכי אין בחלופת מעצר כלשהי כדי לאיין מסוכנות זו.

דיון והכרעה 
ראיות לכאורה
דומה, שהפערים בין גרסת המתלוננת, כפי שזו באה לידי ביטוי באמרתה ובדו"ח האירוע, אשר אותו מילאה, לבין גרסתו של המערער אינם גדולים.
אין חולק על כך, שהמתלוננת פנתה אל המערער בדרישה להזדהות ומנעה ממנו פיזית מלהתקרב לאוטובוס על ידי חסימת דרכו. במסגרת דו"ח האירוע ותחילת אמרתה הכתובה (עמ' 1 ש' 9) טענה אמנם המתלוננת, כי המערער היה זה ש"התחיל לדחוף אותי תפס לי זרוע ימין והעיף לי את הכובע"; עם זאת, לשאלת החוקר, אישרה, כי זזה לימין ולשמאל כדי למנוע מהמערער את הכניסה לאוטובוס "תוך כדי שאני אוחזת בשרוולו" (עמ' 2 לאמרתה ש' 14-15).
המערער טען לעומתה, כי המתלוננת "נעמדה בכניסה לאוטובוס ולא נתנה לי לעלות... שמתי את ידי על כתף שמאל שלה, התחלתי להזיז אותה שמאלה... היא בתגובה תפסה את יד ימין שלי עם יד שמאל ויד שמאל שלי תפסה ביד ימין...".
עניין אחר, אשר עמד במחלוקת בין השניים עניינו בשאלה, אם הכאתה של המתלוננת באמצעות האגרוף בפניה נעשתה בכוונת מכוון, או שמא נעשתה היא מתוך תנועת התנערות, המתעלמת אומנם מתוצאותיה האפשריות על גוף הזולת, אך לא מתוך כוונה לפגוע בזולת.
בדו"ח האירוע שאותו הכינה, טענה המתלוננת, כי "החייל העיף לי את כובע המ"צ בכך שהביא לי מכה באגרופו ליד עין שמאל";
באמרה (עמ' 1 ש' 9) ציינה - "החייל התחיל לדחוף אותי, תפס לי בזרוע ימין והעיף לי את הכובע תוך כדי שנתן לי מכה ליד עין שמאל". בהמשך האמרה (עמ' 2 ש' 10), ציינה- "החייל הביא לי אגרוף ליד עין שמאל וכתוצאה מכך העיף לי את כובע השיטור שלי ודחף אותי...". יצוין, כי לפני המילה "אגרוף" הופיעה המילה "מכה", אשר נמחקה לאחר שנרשמה שם.
המערער טען, באמרתו, כי המתלוננת "תפסה אותי בזרועות, אני התנערתי ממנה כדי שלא תתפוס אותי, הזזתי את ידי כדי להשתחרר מאחיזתה, הצלחתי לעשות זאת שוב... לאורך כל זמן זה הייתה לי שקית ביד עם מכנסיים אזרחיות... כאשר תפסתי את השקית בצורת אגרוף וניסתי להשתחרר מהאחיזה... אז בטעות הזזתי את יד ימין שאחזה בשקית לכיוון ימין, השוטרת הצבאית קיבלה מכה בפניה מידי, לא שמתי לב למקום המדויק בפניה, גם נפל לה הכובע כתוצאה מהמכה".
ובהמשך, (בעמ' 4 ש' 8), "ניסיתי להשתחרר מאחיזתה ותוך כדי שניערתי את ידי על מנת להשתחרר אז היא קיבלה את המכה בראשה שלא בכוונה... זה לא היה במטרה לתקוף חס וחלילה".
להשלמת התמונה, יצוין, שטור' הניק גל, שוטר צבאי, אשר שהה בניידת המ.צ. עת שהמתלוננת ניגשה אל המערער, ציין, ששמע מפי המתלוננת בסמוך לאחר קרות האירוע, שלאחר שפנתה אל המערער, הלה "התחיל להתפרע, נתן לה בוקס בפנים, משך בידה והיה לה סימנים גם כאשר היא נכנסה לרכב". מובן, כי דברים אלו נאמרו, כאשר המתלוננת היתה בסערת רגשות.
יצוין גם, שסמ"ר בן-לולו אליה, רס"ר חמ"צ XXX, אשר שמעה דיווח טלפוני מפי המתלוננת, ציינה באמרתה, כי האחרונה "נשמעה די לחוצה" וסיפרה, כי המערער "התחיל לדחוף אותה ולתת לה אגרופים בפנים. בתגובה היא הדפה אותו ממנה וחסמה עם הגוף שלה את המעבר לדלת האוטובוס" (ההדגשה איננה במקור).
בבואי לבחון את השאלה, מה ניתן ללמוד מהראיות, אשר נאספו בתיק החקירה כמפורט לעיל ביחס לאירוע הנדון כאן, סברתי כי לא הונחה תשתית מספקת ולו לכאורה, לקביעה, כי המערער היכה את המתלוננת באמצעות אגרופו בכוונת מכוון.
העולה מהמכלול הוא, כי המערער אכן ניסה להשתחרר מאחיזתה של המתלוננת בשרוולו ומניסיונותיה לחסום את דרכו על ידי הפעלת כוח ועל ידי השתוללות, אשר כללה הנפת ידיו באוויר לעברה של המתלוננת.
עולה לכאורה, כי המערער היה ער לכך, שהשתוללותו תגרום לפגיעה בפניה של המתלוננת. גם אם תתקבל טענת ההגנה, שלפיה המתלוננת לא פעלה כדין עת הפעילה כוח כלפי המערער בלא שתשתמש בסמכויות העיכוב או המעצר קודם לכן, אין ניתן לקבל את הטענה, שלפיה היתה תגובתו של המערער סבירה, דהיינו מידתית או פרופורציונית ביחס לכוח שהופעל עליו.
יוצא, אפוא, שהוכח, לכאורה, שהמערער עשה שימוש באלימות בלתי מורשית כלפי המתלוננת על ידי הנפת ידיו באוויר, כשאחת מהן מאוגרפת, ובכך פגע בפניה של המתלוננת. הוכח, אפוא, לכאורה, כי המערער עשה שימוש באלימות כלפי ממלאת תפקיד במילוי תפקידה.
בידי התביעה יש אפוא ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למערער, כשמשמען בהלכת זאדה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ' (2) 134 (1996); כן, ראו ע"מ/43/99 התצ"ר נ' טור' רפאל עמר (1995)).

ההיזקקות לתיק הממתין לבירור דינו
האם רשאית הייתה התביעה להציג לפני בית-הדין והאם רשאי היה בית-הדין להיזקק לתיק החקירה בעניינו של המערער מחודש נובמבר 2009?
דומה, שהמפתח לתשובה לשאלה זו מצוי בהבנת ההנחיות העקרוניות שניתנו בהחלטתו התקדימית של בית המשפט העליון במסגרת בש"פ 6718/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.9.06). גם שם נטען לפני כבוד השופט א' רובינשטיין, כי על פי הנחיית פרקליט המדינה, אין להציג לעיון בית המשפט תיקים, הממתינים לבירור דינם. המדינה השיבה לטענה זו, כי בהנחיית פרקליט המדינה מיום 23/6/03 נאסרה הגשתם בהליך מעצר עד תום ההליכים של פלטי מחשב ובהם רשימת תיקים פתוחים, למעט כאשר נטען, כי מעולם לא נפתחו לנאשם תיקים.
דומה, שבהכרעת כבוד השופט רובינשטיין נתקבלה בקווים כלליים עמדת התביעה ונדחתה טענת ההגנה. בעניין זה, נתפס, לטעמי, הסנגור המלומד אשר הופיע לפניי לכלל טעות.
השופט רובינשטיין קבע כי - 
"ככלל... שופט הדן במעצרו של אדם... ראוי שתהא בפניו תמונה מלאה ככל הניתן של 'ספר תולדות אדם'... ואולם, ככל שהתביעה מבקשת להסתמך בהליך המעצרים עד תום ההליכים על קיומם של מב"דים- ויש בכך שוני מסוים מכתבי אישום, שעברו כבר מסננת תביעתית לעניין ראיות לכאורה... – אינה יכולה להגישן כפלט מחשב או לטעון לגביהן לפיו, בכפוף לאמור להלן, זאת נוכח החשש שמא אין בתלונות ראיות לכאורה, או שנסגרו, או שאם לא טופלו שנים ארוכות פג במידה רבה טעמן..." (עניין פלוני, פס' ד(3) לפסק דינו של השופט רובינשטיין) (ההדגשות אינן במקור – א.ל.).

מוסיף השופט רובינשטיין ומציין- "מי שתלויים ועומדים נגדו תיקים פתוחים בעבֵרות שונות, עלול הדבר להוסיף למסוכנותו". השופט המלומד מסתייג לגבי "רשימת פלט של תיקים פתוחים בלבד 'אשר אין בה די'" וזהירות רבה מתחייבת בעניינה. על פלט מחשב של תיק מב"ד גרידא מעיר השופט הנכבד, כי אין הוא אלא מעיד על קיומו, "אך לא על אמיתות החשדות הנזכרים בו". הזהירות מתבקשת ביחס ל"כותרת בפלט המחשב", אשר ממנו על בית המשפט להתעלם. ההיזקקות לפלט מחשב בדבר מב"דים שמורה "למקרים חריגים ביותר, אם בכלל".
שעה שמתגלה לתביעה, כי ישנם תיקים משמעותיים לכאורה, הפתוחים נגד החשוד או הנאשם ושיש בהם כדי לתרום לתמונה הכללית, עליה להזמין את התיקים ולעיין בהם ואם המדובר בדברים הנראים כבעלי ממשות, תברר אם נתבקש בהם מעצר עד תום ההליכים ואם לא, מדוע. מוסיף השופט רובינשטיין וקובע-
"אם תרצה התביעה לשכנע את בית המשפט שלמעצר כי יש דברים בגו בתיקי המב"ד, יהא עליה, להציג חומר ראייתי מן התיק האחר המאשש את הטענה; ודבר זה יהא חריג של ממש, ולא הכלל" (שם, בפס' ד(5)).

לסיכומה של הנקודה מציין השופט רובינשטיין -
"אם יתבקש בית המשפט, במקרים חריגים כאמור, להידרש אל תיקים פתוחים כחלק מן המכלול העומד לחובת הנאשם בגדרי המעצר, יעשה כן לאחר בדיקת התיק" (שם, בפס' ד(6)).

השופט רובינשטיין מבהיר - החשש, הנעוץ בהיזקקות לראיות הכלולות בתיקי מב"ד קודמים של נאשם הינו כי "אין בתלונות ראיות לכאורה" או שהללו "נסגרו", או "שאם לא טופלו שנים ארוכות פג במידה רבה טעמן".
מקום בו האמור בתיקים מן העת האחרונה, תיקים, בהם התשתית הראייתית הינה מוצקה, תיקים המתייחסים לעבֵרות הדומות במהותן לאלו, המיוחסות לחשוד או לנאשם בתיק שבגינו מתבקש המעצר ודאי שהדבר עלול "להוסיף למסוכנותו" של הנאשם.
ואכן, כך יושמה הלכה עקרונית זו בפסיקת בית-דין זה פעם ועוד פעם.
במסגרת ע"מ/31/02 טור' רבינוביץ' נ' התצ"ר (2002), בהחלטה אשר ניתנה עוד לפני הלכת פלוני נקבע כי בתיק המב"ד "יש... כדי להוסיף משקל לחזקת המסוכנות של המערער..." (שם, בפס' 8).
ב- ע"מ/24/07 התצ"ר נ' סמל גאולי (2007) קבע חברי המלומד, השופט פיילס, כי ראוי ליתן משקל לחשדות בעברו של המשיב, חשדות שאינם ערטילאיים, שכן לפי הלכת פלוני – "במקרים הראויים ניתן להסתמך על החומר גופו אם עיין בו בית המשפט הדן במעצר".
אפנה בהקשר זה גם אל ע"מ/107/08 טור' בקוש נ' התצ"ר (2008), בו יושמה גישה דומה.
על פי הלכתו הפסוקה של בית המשפט העליון, כפי שזו אף יושמה בפסיקת בית דין זה, רשאי היה בית הדין קמא להיזקק לראיות, שנאספו בעניינו של המערער בתיק הממתין לבירור דינו, ולהסתמך עליו בעת הערכת מסוכנותו של המערער לצורכי שקילת קיומה של עילת מעצר בעניינו. 
אין בידיי לקבל את עמדת ההגנה, שלפיה, התביעה הצבאית חרגה מהנחיות פרקליטת המדינה בעניין זה.
ראשית, משניתן "אישור חריג" על ידי פרקליט פיקודי נכבד, יצאה התביעה אף בחובת קבלת אישורו של "פרקליט בכיר", כנדרש בהנחיה האמורה. גם שיקוליו של הפרקליט הבכיר, עד כמה שהללו עולים ממכלול הנסיבות, נראים בעיניי סבירים ומצדיקים הבאת הראיות לעיון שופט המעצרים.
אוסיף ואציין, כי לפי גישתי העקרונית, משתפקידו של בית-הדין, הדן בסוגיית קיומו של חשש מסוכנות הנובע מחשוד או מנאשם, אשר הובא לפניו, ואשר נתבקש מעצרו, מוטלת עליו אחריות לעיין בתיקים שכאלה (אם הללו הוצגו לו) ואחריות זו, נפרדת היא ובלתי תלויה היא בהנחיות פרקליטת המדינה.
לבסוף, נטל אחריות כבד מוטל על שופט, השוקל אם להותיר אדם במעצר אם לשחררו. עליו לשקול את זכות היסוד של העצור לחירות; עליו לשקול גם את החובה להגן על הציבור מפני אדם, שהוא לכאורה מסוכן ועלול לפגוע, לפצוע או לחבול בזולת. בעריכת איזון זה, על השופט לשאוף לקבל לידיו כל ראיה קבילה, אשר הצדדים מוכנים להביא בפניו.
לפיכך, סבורני, שבדין הציגה התביעה את הראיות מתוך התיק הקודם לפני בית-הדין קמא, ובדין עשה בית-הדין שעיין בהן ושקלם בהערכת מסוכנותו של המערער.

עילת מעצר
אפנה כעת לבחון את השאלה, אם יש ממש בטענת ההגנה נגד החלטת הערכאה קמא, אשר קבעה, כי קיים חשש סביר שהמערער, אם ישוחרר מן המעצר, עלול לסכן את גופם וביטחונם של אחרים, אם ייקלע לסיטואציה מול גורמי אכיפת החוק או מול גורם בעל סמכות פיקודית.
מקובלת עליי עמדתו של סגן הנשיא המלומד קמא, שלפיה, המערער לא בחל בנקיטת אלימות במספר הזדמנויות כלפי גורמי אכיפת החוק, עת ביקשו הללו לבצע את תפקידם. אינני חולק על קביעתו, שלפיה, אלימות שכזו הינה חמורה בהתחשב בכך שהמערער עשה שימוש באגרופיו לשם הכאת השוטרים.
עם זאת, עניין אחד לא ראיתי עין בעין עם החלטת השופט קמא, ודומה שמכאן אף נובע השוני בתוצאה, אשר עדיה באנו.
השופט קמא הנכבד מצא בחומר הראיות בסיס נאות לקביעה לכאורה, שלפיה המערער עשה שימוש מכוון באגרופיו כדי להכות את המתלוננת. כפי שפירטתי והדגמתי לעיל, בפרק העוסק בניתוח הראיות לכאורה, בהחלטה זו, לפי מיטב שיפוטי, עשה המערער תנועות חסרות אחריות באמצעות ידיו, כשאחת מהן מאוגרפת, על מנת להשתחרר מאחיזתה של המתלוננת. פעולה שכזו אמנם גרמה לפגיעה בפניה של המתלוננת.
לפי הערכתי, אפוא, אין די בחומר הראייתי כדי לקבוע, ולו לכאורה, כי המערער התכוון לחבוט במתלוננת באמצעות אגרופיו.
בשוני זה בממצאי העובדה, יש כדי להקרין על הערכת המסוכנות.
השופט קמא הנכבד גילה דעתו, במסגרת החלטתו המנומקת והמפורטת כדבעי, כי הוא סבור שנשקפת מהמערער סכנה ממשית ורצינית שישוב ויתקוף ממלאי תפקיד או בעלי שררה.
אף אני סבור, כי נשקפת מהמערער מסוכנות. דא עקא, שבהערכת המסוכנות, מצאתי, כי יש מקום להגדירה כמתמצה בחשש סביר, שהמערער ישוב ויעשה שימוש בכוח כלפי ממלאי תפקיד או בעלי שררה. חשש סביר זה איננו עולה כדי סכנה מוחשית ורצינית, ויכול הוא, לטעמי, כפי שיבואר בהמשך, לזכות למענה ראוי, בדמותה של חלופת מעצר הולמת.
שוטרים צבאיים אכן ראויים להגנת בתי-הדין הצבאיים, כדי שיוכלו לבצע כיאות את תפקידם הקשה – ולעיתים כפוי הטובה והבלתי נעים במסגרת השמירה החשובה על שלטון החוק והמשמעת הצבאית (ראו ע"מ/23/07 טור' לימוד תורה נ' התובע הצבאי הראשי (2007)). עם זאת, לא בכל מקרה של אלימות כלפי שוטר צבאי מתחייב מעצר סגור עד תום ההליכים המשפטיים. המעצר הסגור מהווה פגיעה קשה בחירותו של אדם; צריך לעשות בו שימוש בצמצום, ורק מקום בו אין דרך להלום את החששות הנובעים מעילת המעצר בדרך אחרת. המעצר יתחייב במקרים של אלימות קשה או מקום בו האמור במקרה המתאפיין בנסיבות מחמירות (כגון מעשה מתוכנן, שימוש בנשק חם או קר, היעזרות באחרים, גרימת חבלה ממשית, קיומו של עבר פלילי או משמעתי של אלימות) (ראו ע"מ/47/03 התובע הצבאי הראשי נ' סמל טרקאי (2003); ע"מ/50/03 התובע הצבאי הראשי נגד טור' סולבויוב (2003); ע"מ/17/06 התובע הצבאי הראשי נ' טור' סט (2006)).

חלופת מעצר
מצאתי, כמפורט לעיל, כי מתקיימת במערער מסוכנות; זו נובעת הן מהתנהגותו לכאורה, כפי שהובאה לידי ביטוי בפרשה הנדונה כאן והן מהתנהלותו לכאורה, כפי שזו באה לידי ביטוי בפרשת תקיפת שוטרי משטרת ישראל בחודש נובמבר 2009, כמפורט לעיל. מעשיו של המערער בפרשה הנוכחית אף מהווים פגיעה קשה וחמורה במשמעת הצבא ומקיימים בעניינו גם את העילה הצבאית הייחודית (ע"מ/40/07 התובע הצבאי הראשי  נ' טור' פנחסוב (2007)).
כידוע, דין הוא, כי גם כשקיימת עילת מעצר, ואף כשמדובר בעילה של מסוכנות, חובה לשקול אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר, אשר יש בה כדי להשיג את תכלית המעצר (ראו ע"מ/33/06 טור' מרקוס יאנץ נ' התובע הצבאי הראשי (2006); בש"פ 479/99 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.1.1999), בש"פ 2971/03 פצ'רסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.4.2003); ע"מ 50/03 התובע הצבאי הראשי  נ' טוראי סולוביוב (2003)).
הסנגור המלומד הציג לפניי חוות-דעת מאת מפקדו של המערער. מחוות-דעת זו עולה, כי מפקדיו ועמיתיו לשירות אינם מכירים אותו כאדם אלים, הנוטה להתפרצויות. עיינתי גם בתדפיסו האישי. רשומות לחובתו שתי עבירות משמעתיות, אך דומה שגם אלו אינן מתחום עבירות האלימות.
עומדים אנו בפתחו של חג החירות. עניינו של המערער איננו נקי מספקות. בהתחשב בכל אלה, ולא בלי היסוס, מצאתי לנכון לקבל את ערעור ההגנה החלופי ולהורות על שחרורו למעצר פתוח עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. על-מנת להלום את עילת המסוכנות הצבאית, מצאתי לקבוע, כי המערער ישהה בתנאי מעצר פתוח ביחידה שאיננה יחידתו הצבאית הקבועה. בתקופת שהייתו במעצר פתוח לא יורשה המערער להיכנס לאזורי בילוי ביחידה כגון מועדון, שק"ם וכיוצא באלה. הוא יחתום על יומן המרותקים מדי יום בין השעות 18:00-22:00. כל חופשה מהמעצר הפתוח תינתן על ידי בית-הדין בלבד.

 
סוף דבר
הערעור מתקבל, אפוא. המערער יוחזק במעצר פתוח בבס"כ XXX עד מחר בשעה 10:00. עד אותה שעה יגיע נציג מהיחידה, שבה יוחזק המערער במעצר פתוח (גד' קשר XXX) ללוות את המערער לבסיס היחידה.

ניתנה והודעה היום, ז' בניסן התש"ע , 22 במרץ 2010, בפומבי ובמעמד הצדדים.
                                  

_________________
                                                                                                אבי לוי,               אל"ם
                                                                                                שופט בית הדין הצבאי
ל   ע   ר   ע   ו    ר   י   ם


חתימת המגיה: _________________                 העתק נאמן למקור
                                                                            רס"ן  מורן  זלקוביץ'
תאריך: ______________________                  מ"מ      ק'          בית         הדין


 
 

לקבלת ייעוץ ראשוני עם עורך דין צבאי פרטי - הזן פרטים עכשיו!

 

שם
תאור קצר
טלפון ליצירת קשר
יש לנו 56 אורחים מחוברים
Военный юрист
הוראות שימוש באתר