Home ערעור מעצר ערעור מעצר -תוצאות חיפוש בבית חייל וממצאי מוצרי קנאביס

כתבות תוכן

עורך דין צבאי
ערעור מעצר -תוצאות חיפוש בבית חייל וממצאי מוצרי קנאביס PDF הדפסה דוא
נכתב ע"י ערעור (מעצרים) 77/10   
ראשון, 13 פברואק 2011 11:05
     
בבית הדין הצבאי לערעורים
בפני:
אל"ם אבי לוי - שופט
בעניין:
התובע הצבאי הראשי - המערער (ע"י ב"כ, סרן טל זיסקוביץ')
נ ג ד
רב"ט עוז ראובן - המשיב (ע"י ב"כ, סרן ליאור שטלצר)
ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הדרום שניתנה בתיק דר/75/10 (רס"ן מאיה גולדשמידט – שופטת) בתאריך 28/7/2010. הערעור התקבל.
ה ח ל ט ה
כללי
מונח לפניי ערעורה של התביעה הצבאית על החלטתה של שופטת בית-הדין הצבאי מחוז שיפוטי הדרום, רס"ן מאיה גולדשמידט, בה החליטה על שחרורו ממעצר סגור של רב"ט ראובן עוז (להלן- המשיב) ועל החזקתו בתנאי מעצר פתוח ביחידתו עד יום 1/8/2010, לצורך הגשת כתב אישום. בכך, דחתה השופטת המלומדת קמא את עתירת התביעה להמשיך ולהחזיק את המשיב במעצר סגור.

עיקרי התשתית הראייתית
התשתית הראייתית, הניצבת בבסיס החשדות אשר הובאו נגד המשיב היא זו –
ביום 21/7/2010, ערכו שוטרי המשטרה הצבאית חיפוש בחדרו של החשוד, שבביתו. בחיפוש, נמצאו מספר מוצגים, אשר נחשדו כמכילים סם מסוג קנביס.
בדיקות מעבדתיות לימדו, כי שלושת המוצגים הינם שקית, המכילה 25.79 גרם, שקית, המכילה 6.62 גרם וסיגריה שמשקלה 0.15 גרם. המוצגים הללו נמצאו כמכילים סם מסוג קנביס.
המשיב הכחיש באמרתו מיום 21/7/2010 מכל וכל שימוש בסמים או החזקתם, אך ציין, כי יש לו חברים, העושים שימוש בסמים. הוא לא מסר את פרטיהם של החברים הללו.
 באמרה מאוחרת יותר, מיום 26/7/2010, ציין, כי מקורביו עדיין תרים אחר האדם שהוא בעליו של הסם, אשר הותירו בחדר. במהלך החקירה, הן לפני הוצאת צו קש"ב והן לאחר מכן, סירב המשיב למסור דגימת שתן. בהמשך, טען, שהוא מסכים למסור דגימת שתן כפי שהתבקש. מתיאוריו של חוקר מצ"ח עלה, שלא היה ניסיון רציני מצידו לעשות כן. התביעה הודיעה, כי בכוונתה להאשים את המשיב בעבֵרה של סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים בעניין זה.
לתשתית הראייתית הכוללת הצטרפה עדותו של אזרח, חברו של המשיב, אשר טען שהסמים שנמצאו בחיפוש האמור שייכים לו. לפי טענתו, יומיים עובר למועד, שבו נערך החיפוש, הוא הניח שקית במשקל של 25 גרם מעל למקלט הטלוויזיה בחדרו של המשיב, כשהאחרון לא שהה בחדר; אותו אזרח טען, שמדי פעם הוא לן בביתו של המשיב אף כשזה נעדר מהבית וכן, כי לא הייתה זו הפעם הראשונה, שבה הטמין באותו חדר סמים, וכי הוא עשה כן, למרות שהמשיב לא היה מודע לכך. אותו אזרח סיפר היכן נהג המשיב להחזיק את המפתח לחדרו ואת צבע השקית, שבה נמצא הסם. הוא סיפר, כי משנודע לו שהמשיב נעצר, הוא החליט להתוודות וליטול אחריות על כך שהותיר את הסם בחדרו של המשיב.
עדות זו עמדה בבסיס טענת ההגנה, שלפיה חל כרסום משמעותי בראיות התביעה וכי ראוי שגרסת האזרח תיבחן לגופה במשפט הוכחות, כשהמשיב איננו מצוי במעצר.

החלטת השופטת קמא
השופטת המלומדת קמא בחנה את מכלול הראיות בתיק והבחינה בכך, שעדות האזרח "מעוררת קושי וסימני שאלה שונים, אשר יש לבחון אותם במהלך משפטו של החשוד". חרף קשיים אלו, מצאה השופטת, שאין להתעלם מכך שהאזרח נוטל על עצמו, למעשה, אחריות להחזקת חלק הארי של הסם שנתפס בביתו של המשיב. השופטת קמא אף ציינה, כי לחובתו של החשוד יש להביא בחשבון גם את גרסתו, שלפיה לא ידע כלל שמוחזקים בחדרו סמים; קושי זה מתבלט על רקע סירובו של המשיב למסור דגימת שתן ולאור הימצאות סם במקומות שונים בחדר.
 המכלול הראייתי הביא את השופטת קמא לממצא, כי -
"[לצורך] השלב הדיוני בו אנו מצויים, יש לראות את החשוד ואת חברו כמי שמחזיקים סמים באופן משותף ולכל הפחות, לראות את החשוד כמי שידע על החזקת הסם וזאת לאור החזקה הקיימת לעניין זה בפקודת הסמים, ואשר לא ניתן לומר כי נסתרה באופן גורף".

עם זאת, ציינה השופטת קמא, כי להשקפתה, החזקת הסם "מתחלקת" בין המשיב לבין חברו; היא ציינה, כי עלולים להיווצר עיכובים בהליך בשל הצורך לחסות את המידע המודיעיני. לפיכך, מצאה לנכון להורות על "ירידת מדרגה ההולמת את המצב הראייתי הקיים בתיק ולקבוע, כי המשיב ישוחרר למעצר פתוח ביחידתו".

נימוקי ערעור התביעה
החלטה זו לא הניחה את דעת התביעה הצבאית. התביעה עתרה להחזקת המשיב במעצר סגור דווקא עד להגשת אישום נגדו.
התביעה טענה, שהמסקנות המשפטיות שהשופטת קמא הסיקה מהתמונה העובדתית, אשר הצטיירה מהראיות הלכאוריות, הינן שגויות.
צוין, כי לא היה מקום לקבוע, שיש לראות את החשוד ואת חברו כמי שמחזיקים בסם באופן משותף. לפי הנטען, אמרתו של חברו של המשיב איננה ראויה לכל משקל בהתחשב בהיותה רצופה בסתירות ובתמיהות בולטות. העד לא ידע למסור את המיקום המדויק בו נמצא הסם. התביעה הוסיפה וטענה, כי השלכת הקביעה שהחזקה התכופה לא נסתרה הינה הקביעה הלכאורית, כי המשיב החזיק בכמות הסם כולה. משהסם נמצא בחדרו של המשיב בשלושה מקומות שונים ובאחד המקומות אף בצורה של סיגריה מגולגלת, המוכנה לשימוש, מתחזקת לפי הנטען, החזקה בעניינו של המשיב.
למעלה מהנדרש, הוסיפה התביעה והדגישה, כי לטעמה, גם אם יראו במשיב מי שמחזיק בסם בצוותא עם חברו הרי שיש לייחס למשיב החזקה עצמאית של 16 גרם של סם, כמות המוגדרת ככזו שאיננה מיועדת לצריכה עצמית, לפי התוספת לפקודת הסמים המסוכנים. לפיכך, ראוי היה לטעמה של התביעה, להימנע מ"ירידת מדרגה" בסולם המעצר. התביעה אף דחתה כליל את החששות שהובעו בהחלטת השופטת קמא, להתמשכות ההליך בשל הצורך בהוצאת תעודת חיסיון בשלב הנוכחי, בו טרם הוגש אישום נגד המשיב.
התובע המלומד, סרן זיסקוביץ' הוסיף כי היה מקום לייחס משקל לחובת המשיב לכך שאמרותיו כוללות גרסה "מתחמקת, מתחכמת ורצופה בסתירות בבעיות ובתמיהות". הוא ציין, כי יש לזקוף לחובת המשיב גם את שקריו בחקירה ואת סירובו לציית לצו קש"ב.


עיקר טיעוני ההגנה
הסנגור המלומד, עו"ד ליאור שטלצר ציין, כי גם עליו אין מקובלים הממצאים העובדתיים הלכאוריים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה. הוא ציין, כי היה מקום לייחס משקל ממשי לאמרתו של האזרח שי רחמים אהרון ולקבוע שראיות התביעה נתכרסמו על ידיה במידה, המצדיקה הימנעות ממעצר. לדבריו, הסתירות והתמיהות באמרה זו אינן עניין שצריך להיבחן בשלב המעצר, אלא בשלב המשפט לגופו; לעת הזו, על המשיב להיות משוחרר ממעצר.
הסנגור הציג לפניי, לראשונה, את תצהירה של אימו של המשיב, הגב' נועם ראובן, תצהיר אשר הוכן ונחתם הבוקר, אשר במסגרתו התייחסה לדברי ביתה בעת שנערך החיפוש ונמצאו הסמים; לכך שחבריו של המשיב נוהגים לישון תדיר בחדרו ולהערכתה שהסמים שנתפסו שייכים להם ולא לבנה; לכך, שבנה מבלה את רוב זמנו בדירת הוריו ולא בחדרו שלו וכי בלילה שקדם לעריכת החיפוש ישן בחדרו של אחיו בדירת ההורים ולא בחדרו שלו; לכך ששי רחמים אהרון התוודה באוזניה כי הוא היה זה שהטמין את הסמים שנמצאו בחדרו של המשיב וכי פניותיו אל משטרת ישראל ואל מצ"ח על מנת למסור גרסה בעניין זה נדחו פעמים רבות עד שבפועל נגבתה אותה אמרה.
לפי טענת הסנגור, עדות האם, בהצטרפה לעדותו של שי רחמים אהרון, סותרת את "חזקת המקום". העדויות הללו משתלבות, לפי טענת הסנגור בדברי המשיב, שלפיהם, כלל לא ידע היכן מצוי המפתח לחדרו. הסנגור טען, כי אין לייחס משקל להתנהגותו של המשיב ביחס לדגימת שתן.
בשולי הדברים, טען הסנגור, כי יש משקל גם לתקלה, אשר גרמה לכך, שבשעת ליל מאוחרת, בניגוד להחלטת בית-הדין קמא, הועבר המערער ליחידתו לשהות בתנאי מעצר פתוח עד שנעצר שוב לפנות בוקר והובא לפני בית-הדין הצבאי לערעורים.





דיון והכרעה
ראיות לכאורה - כללי
עיינתי היטב בחומר הראיות, אשר נאסף בעניינו של המשיב. בעיניי, חומר הראיות שנאסף הינו חד משמעי ומהווה ראיות לכאורה ברורות, הקושרות את המשיב לביצוע העבֵרות, שבביצוען נחשד.
מדו"ח מהלך חיפוש בביתו של המשיב (מיום 21/7/2010) עלה, כי שקית ורודה ובה גראס וכן סיגריה מגולגלת נמצאה מאחורי מקלט הטלוויזיה שבחדר; שקית ניילון ובה קנביס נמצאה בתוך מארז המקלדת של המחשב; ספירלה, החשודה ככזו אשר שימשה לצריכת סם נמצאה מעל לארון בחדר ופירורים, החשודים כסם נמצאו בתוך כלי מעץ מתחת לטלוויזיה.
ביום 22/7/2010, תושאל המשיב על ידי החוקר תומר עינב. תשאול זה תועד ועלה ממנו, כי המשיב הכחיש שימוש בסמים במהלך שירותו הצבאי אך הודה כי השתמש בחשיש טרם השירות ואף התנסה בגראס כשהיה צעיר יותר. במהלך התשאול סירב המשיב למסור דגימת שתן והאזהרה שעשוי להיות מוצא לו צו קש"ב המחייב למסור דגימה נענתה בשמירה על זכות השתיקה.
באמרה, שנגבתה מהמשיב מיד אחר כך (21/7/2010 בשעה 17:36), טען המשיב, כי כלל איננו יודע כיצד נראה גראס, כי מעולם לא עישן סיגריה המכילה גראס, וכי אינו  יודע כיצד נראה חשיש. כעת, הביע המשיב הסכמה למסור דגימת שתן (לאחר שהוצא לו צו קש"ב). בהמשך, טען, ששמע "סיפורים" אשר גרמו לו להימנע מלמסור דגימה אף כי לא ידע לפרט בעניין זה. הוא התכחש לכל דבריו במסגרת התשאול, כמפורט לעיל.
ביחס למוצגים שנמצאו בחדרו, טען מיד, כי "יכול להיות [שהם] של אחד החברים שלי"; עם זאת, הוא לא ידע למסור מי מחבריו החביא את הסם בחדר. כשנדרש להצביע על חבר ספציפי שהותיר את הסם השיב- "אני צריך לעשות כמה טלפונים ואז אני אדע בוודאות של מי זה ומי שם את זה". עם זאת, הוא סירב למסור את שמות החברים, שאליהם עליו להתקשר. יותר מכך, כשהוצג לו כלי לשימוש בסמים אשר נמצא בחדרו, אישר המשיב כי ראה אותו בעבר וציין, כי היה זה אצל "אחד החברים".
גם את פרטיו של החבר המדובר סירב למסור. המשיב טען, כי הכלי הובא לחדרו, "כי חברים שלי מעשנים אצלי מידי פעם 'גראס'". הוא ציין, כי חבריו נכנסים לחדרו גם כשהוא איננו נוכח בחדר.
באמרתו הנוספת, מיום 26/7/2010 ציין, כי "כרגע עוסקים, מחפשים את מי שזה שלו, וברגע שיימצא, האמת תצא לאור...". עם זאת, טען המשיב, כי באותו שלב, הוא איננו חושד באיש, זאת שכן רבים הם חבריו היושבים אצלו.
כשנשאל, באלו פעולות נקט למציאת אותו חבר, השיב- "אמרתי לאמא שלי שתברר את זה עם חברים שלי, שתעשה בירור מעמיק ותגיע לאחראי" (ההדגשה איננה במקור-א.ל.).
ואכן, המאמצים נשאו פרי. חברו של המשיב, שי רחמים אהרון, לאחר שעדכן את אמו של המשיב, פנה לרשויות כדי למסור גרסתו ביחס למוצגים.

משקלה של אמרת "נטילת האחריות"
האם יש באמרתו של האזרח שי רחמים אהרון כדי לכרסם בראיות המסבכות את המשיב בעבֵרה המיוחסת לו?   
ייאמר מיד, אמרתו של עד זה הינה מבולבלת, חסרת הגיון, חסרת קוהרנטיות ולוקה בשורה של סתירות ותמיהות פנימיות. קשה, מקריאת העדות להבין אל-נכון את תיאורו של העד ביחס להשתלשלות הדברים, אשר הביאה לבסוף לכך שהוא "שכח" או "החביא" בחדרו של המשיב את הסמים, אשר נמצאו שם. כך לדוגמא, התעקש העד ש"החביא" דברים בחדרו של המשיב "בין פעם לפעמיים"; הוא טען, כי אילו ידע המשיב שהוא משתמש בסמים בחדרו ומחביאם בו הוא היה "מתעצבן עליי". טענה זו סותרת את דבריו של המשיב, שלפיהם ידע היטב שחבריו משתמשים בסמים ומחזיקים סמים בחדרו. הוא הסתבך בסתירה באשר לשאלה אם היה ברשותו מספר הטלפון של המשיב; סתירה נוספת נגעה לשאלה, אם "החביא" את הסמים או הניחם ושכחם על גבי הטלוויזיה. עוד הסתבך לגבי השאלה מדוע, למרות שהיה זקוק נואשות לסם לא הגיע לביתו של המשיב במועד מוקדם יותר על מנת ליטול אותו. גם בעניין זה, כאשר חש שהסתבך טען, שזכרונו חלש כתוצאה מהשימוש בסמים. עוד הסתבכות מצויה בתשובתו ביחס לשאלה ממי רכש סמים ועד כמה אותו מוכר מעורה במועדים שבהם רכשו אצלו סמים ובכמויות הסם שאותן רכש. הסתבכויות נוספות ניתן למצוא בדבריו של אהרון בהתייחס לשאלה, אם הגיע לביתו של המשיב ביום א' שלפני המעצר, היכן פגש את אחותו של המשיב ומה האחרונה מסרה לו לגבי מקום הימצאו. גם ביחס לשאלה, אם נעשה ניסיון מצד
בני  משפחתו  של  המשיב  לאתרו  נתגלתה  בדברי  העד  תמיהה  רבתי. בהקשר זה, אף סתרו דבריו את דברי האם, בתצהירה.
סיכומו     של דבר, ודאי וודאי שאין בעדות מבולבלת ומפותלת זו כדי לכרסם בראיות התביעה ביחס להחזקתו של המשיב בסמים, שנמצאו בחדרו או לפגום ביכולתן להביא להרשעתו בדין.   
כזכור, טען הסנגור המלומד, שאין מקום לקבוע מסמרות ביחס למהימנותה או משקלה של עדות זו כבר בשלב המעצר ועמד על כך, שעת בוחנים את התמונה הראייתית, יש לעיין בתצרף כולו, ובכלל זה בראיות, הפועלות לטובת העצור.
כבר בפרשת זאדה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(ג) 133, 151 (1996)), נקבע, כי לעתים -
"חומר החקירה אינו כליל השלמות... אמת, בשל אותן סתירות ושאלות ייתכן וקיים עתה ספק סביר באשמת הנאשם, אך קיומו של ספק סביר עכשווי באשמת הנאשם אינו שולל מהראיות את אופיין הלכאורי. השאלה הינה אם אותן סתירות ושאלות- לאחר שיעברו את כור ההיתוך של המשפט עצמו- יוכלו לשמש בסיס להרשעת הנאשם. אם יש בהן פוטנציאל ראייתי כזה, כי אז הן מהוות 'ראיות לכאורה להוכחת האשמה'".

עוד נקבע שם- "אם מכלול הראיות בתיק החקירה הוא כזה שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי ייתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה".
דוגמא ליישום הלכה זו במקרה הדומה לענייננו ניתן למצוא בהחלטת השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 10228/01 נסר-אל-דין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.1.02). נקבע שם, כי "אך טבעי הדבר, כי מצויות מערכות עדויות סותרות זו לזו, אשר נדרש לסננן ולהעבירן תחת מבחני בדיקה של סבירות והגיון כנדרש לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים...".
גישתה של השופטת המלומדת קמא, שלפיה עצם קיומה של עדות החבר, שי רחמים אהרון, די בה כדי להחליש את ראיות התביעה, איננה מקובלת עליי לחלוטין. לטעמי, מציאת סמים וכלי לשימוש בסמים במקומות שונים ומשונים בחדרו הפרטי והנעול של המשיב, על רקע התנהלותו ודבריו בחקירה והסתירות הברורות בגרסתו, מקימות ראיות לכאורה מוצקות להוכחת החשדות אשר הובאו נגדו.
במובנים מסוימים, יש בעדותו של מר שי רחמים אהרון רק לחזק את הראיות הללו בהתחשב בסתירות החריפות המצויות בה.
גם תצהירה של אימו של המשיב איננו, לטעמי, בעל כוח מכרסם ממשי בראיות התביעה. ראינו, כי אימו של המשיב מעורבת בהליכי מציאת "בעל הסמים" על כל המשתמע מכך; היא בעלת עניין בחקירה לנוכח הקרבה המשפחתית אל המשיב. גם לגופו של עניין, אין בדבריה כדי לקעקע את ראיות התביעה.

חזקה שבעובדה וסתירתה
אכן, בצדק הפנתה התביעה אל החזקה, שלפיה העובדה שחפץ מצוי במקום שבהחזקתו של אדם מלמדת על כך, שאותו חפץ מצוי בחזקתו. מכאן אף נוצרת, בדרך כלל, בהתאם לנסיבות המקרה גם חזקה, שלפיה הוא אף ידע שהוא מחזיק בו (ע"פ 7362/01 סעד נ' ישראל, פ"ד נז(2) 241 (2002); ע"פ 611/80 מטוסיאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 85, 97 (1981)).
בעניין רב"ט תומר מלול (ע/23/07 רב"ט מלול נ' התובע הצבאי הראשי (2007) נדון מקרה דומה לענייננו. נמצא באותו מקרה סם בנרתיק שהוטמן בתוככי ארון בגדים שבחדרו של הנאשם בבית הוריו. צוין, כי במקרה שכזה "החזקה העובדתית היא... בעלת עוצמה לכאורית מרבית, הן לכך שהסם מצוי בחזקתו של המערער והן לכך, שהתקיים יסוד הידיעה, שהמערער מחזיק בסם".
אכן, יש בידי הנאשם לסתור אותה חזקה בראיות; הדבר עשוי להיעשות כבר בשלב המעצר. דא עקא, שעל הראיות הללו להיות ראיות, המעלות גרסה סבירה והגיונית, אשר שופט המעצרים מעריך, כי קיים סיכוי ממשי להתקבלותן ולו במידה שיתקיים ספק סביר.
אין זה המקרה לפנינו. בצדק, ציינה השופטת קמא, כי גרסתו של העד שי רחמים אהרון מעוררת "קושי וסימני שאלה". אף היא התרשמה, כך דומה, שאין בגרסה זו כדי לכרסם כרסום של ממש בראיות התביעה וכדי להוות משקל נגד לחזקה, אשר קמה בעניינו של המשיב.
אמור עתה- הראיות אשר נאספו בעניינו של המשיב מקיימות חזקה בעלת עוצמה, שלפיה הסמים אשר נתפסו היו בחזקתו של המשיב והוחזקו בידיעתו המלאה.
חזקה זו לא נסתרה, ולו לכאורה, בראיות אשר הובאו על ידי המשיב, שכן הראיות הללו לוקות בהיותן בלתי סבירות, מחוסרות הגיון, רצופות בסתירות ולוקות בתמיהות רבות.

פיצול כמות הסם
קביעתה של השופטת קמא, שלפיה, הראיות מחייבות (או אף מאפשרות) את המסקנה, שלפיה הסם שנתפס שייך במשותף למשיב ולעד נדחתה הן על ידי התביעה הן על ידי ההגנה, כל אחת מטעמיה שלה. הקביעה, כי מוצדק להתייחס אל השניים כאל מי שכל אחד מהם מחזיק במחצית מכמות הסם, איננה מקובלת עליי לחלוטין.
אכן, במספר החלטות אשר ניתנו בעבר בבית-דין זה (ע"מ/49/00 רב"ט מסוט נ' התובע הצבאי הראשי (2000); ע"מ/25/01 התובע הצבאי הראשי נ' קורוגודסקי (2001) ובאחרונה ע"מ/33/10 התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט עובדיה (2010)), התקבלה הגישה, שלפיה, ייתכן שכאשר מספר אנשים מצויים במכונית (או במקום אחר) והמשטרה מגלה באותו מקום כמות של סם, הרי ניתן להסיק מכך שכל נוסעי המכונית החזיקו בסם בצוותא מתוך ידיעה והסכמה; עם זאת נקבע, כי אין בחזקה זו כדי ללמד, לצורכי בחינת מעצרם, כי הסם כולו שייך לכל אחד מהנוכחים וכי ראוי לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו. נקבע גם, כי עשויים להיות מקרים, שבהם יראו באופן מעשי בכל אחד מהמחזיקים במשותף בגדר מי שמחזיק בחלקו היחסי, הנובע מהסכום שהושקע על ידיו במסגרת הרכישה הכוללת. מקרים חריגים אלו אופיינו בכך, שהוכח, שלאחר רכישת הסם, נעשה בו שימוש על ידי שניים (או יותר) מהשותפים; הוברר בעליל באותם מקרים, כי הסם נועד לשימוש עצמי ואין כל בדל ראיה כי הכוונה הייתה אחרת. לצורך השאלה, איזו כמות סם יש לייחס בפועל, באורח מעשי, לכל אחד מבני החבורה, לצורך בחינת עניין מעצרו, נבחרה גישה מקילה, המחלקת את כמות הסם בין הנוכחים כולם.
חריג זה לא יכול לחול מקום בו קיים חשש ממשי שהסם, על פי כמותו או על פי מכלול הנסיבות נועד שלא לצריכה עצמית; הוא לא יחול אף מקום בו אין בנמצא גרסה אמינה ביחס לרכישה או החזקה משותפת שמיועדת לצריכה משותפת.
אמור מעתה- מקום בו נתפס סם מסוכן ברשותו של אדם בנסיבות, המקימות חזקה עובדתית, שלפיה הסם מצוי בהחזקתו של אותו אדם ובידיעתו, העובדה בלבד שאדם אחר מתנדב (בגרסה מפותלת ובלתי אמינה על פניה) ליטול על עצמו אחריות להחזקת הסם כולו, איננה מקימה אפשרות לערוך "פיצול מעשי" של כמות הסם הכוללת וחלוקתו בין השניים גם לא לצורכי המעצר.
מקום בו גרסת נטילת האחריות היא מפוקפקת ואיננה ראויה למשקל, תעמוד בעינה החזקה התכופה וימשיכו לראות במחזיק בסם מי שהחזיקו במלואו. מאחר שהכמות הכוללת שנתפסה בחדרו של המשיב הינה כמות העולה על זו המוגדרת ככמות לצריכה עצמית בלבד, ובהעדר הסבר מניח את הדעת מצידו בעניין זה, חזקה על המשיב כי החזיק בסם שלא לצריכה עצמית, על כל המשתמע מכך.
חזקה זו קבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, הקובע, כי מקום בו הואשם נאשם בעבֵרה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, למעט עבֵרה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי, חזקה כי מתקיימת העילה שעניינה יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחון הציבור. אכן, חזקה זו ניתנת היא לסתירה. אכן החוק מחייב לבחון אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופת מעצר, הפוגעת פחות בחירותו של הנאשם.

עילת המעצר – מסוכנות
הלכה היא, כי רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן" ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר (בש"פ 140/05 ימין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.1.05); ראו גם ע"מ/44/06 רס"ל רחאל נ' התובע הצבאי הראשי (2006)); אכן, החזקת כמות כזו של סם בחזקתו של חייל מקימת גם עילת מעצר צבאית ייחודית, באשר יש בה כדי לפגוע פגיעה קשה ביכולתו של הצבא לתפקד.

חלופת מעצר
לצורך בחינת האפשרות להלום את עילת המעצר בחלופה, הציג לפניי הסנגור מסמך מאת מפקדתו של המשיב, בו צוין, כי הוא חייל טוב וממושמע בלא בעיות התנהגות, ומי שאיננו נראה כקשור לעולם הסמים. בנסיבותיו של המקרה, לאור מהות העבֵרה, מקומות מציאתו והתנהלותו של המשיב בחקירה, וחרף חוות הדעת האמורה, לא מצאתי כי קיימת בנמצא, בשלב הדיוני הנוכחי חלופה, העשויה להשיג את תכלית המעצר.

החזקת המשיב מחוץ לכלא
הסנגור המלומד טען לפניי, כי העובדה שמרשו שהה מספר שעות מחוץ לבסיס הכליאה בליל אמש (בין השעות 23:00 ו- 8:00) מצדיקה גם כן שקילת הימנעות ממעצרו. הסנגור הודה, כי מרשו היה ער לכך שבית-הדין הורה על החזקתו במעצר סגור; לפי הנטען, הוא ציין זאת באוזני מפקדיו בבסיס הכליאה אך הללו לא שעו לו. סברתי, כי בנסיבות העניין, אין לתקלה האמורה כל משקל עת בוחנים את שאלת המשך החזקת המשיב במעצר. מי שנשקפת ממנו סכנה, כי יפגע בביטחון הציבור על ידי ביצוע עבֵרות על פקודת הסמים המסוכנים, ואשר שהה מחוץ לבסיס כליאה למשך מספר שעות ביודעו כי שופט הורה על החזקתו בבסיס כליאה, לא ישוחרר בשל כך. לא הייתה למשיב ציפייה אחרת. כל שניתן לומר עליו הוא, כי הוא זכה במספר שעות של חופשה מכלאו.
סוף דבר
נמצא, כי הוצגה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת ביצועה של עבֵרה שעניינה החזקת סם שלא לצריכה עצמית, בניגוד לסעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים; קמה חזקת מסוכנות מכוח החוק; חזקה זו לא נסתרה.   
מתקיימת אפוא בעניינו של המשיב עילת מעצר קלאסית, שעניינה חשש לסיכון שלום הציבור ובטחונו. אין בחלופת מעצר כדי לענות על תכלית עילה זו.
התוצאה הינה, אפוא, שערעור התביעה מתקבל.
החלטת שופטת הערכאה הראשונה בטלה.
המשיב יישאר במעצר סגור עד יום 1/8/10. עד אז יוגש כתב אישום בעניינו.

    ניתנה והודעה היום, י"ח באב התש"ע, 29 ביולי 2010, בפומבי ובמעמד הצדדים.

-___________________
אבי לוי,   אל"ם                                                                                      שופט   בית   הדין   הצבאי
ל    ע   ר    ע    ו    ר    י    ם


חתימת המגיה: _________________                 העתק          נאמן            למקור
                                                                            סגן              ניר                גולני
תאריך: ______________________                  ק'                בית                הדין


 
 

לקבלת ייעוץ ראשוני עם עורך דין צבאי פרטי - הזן פרטים עכשיו!

 

שם
תאור קצר
טלפון ליצירת קשר
יש לנו 77 אורחים מחוברים
Военный юрист
הוראות שימוש באתר